קייר סטארמר שוב מוצא את עצמו במוקד סערה פוליטית שמתחילה ממסמכי אבטחה, מתגלגלת דרך ויכוח ציבורי על אחריות, ומסתיימת בשאלה אחת שמטרידה יותר מכל: האם ראש ממשלה יכול להישאר בתפקיד כשנראה שהוא לא בדק לעומק את מי שהוא ממנה?
הכל ניצת מחדש אחרי שמנהיגת האופוזיציה השמרנית קמי בדנוך יצאה למתקפה חזיתית נגד סטארמר. בדנוך לא הסתפקה בביקורת מנומסת. היא הגדירה אותו כמי “שאינו כשיר” לנהל את המדינה, טענה שהוא חלש וחסר יכולת, ושאיבד את הזכות המוסרית להנהיג אחרי פרשת בדיקות האבטחה סביב פיטר מנדלסון.
מה בדנוך אומרת שקרה באמת?
לפי הטענה שלה, סטארמר מתמקד בעיקר בהגנה עצמית במקום לקחת אחריות. היא מתארת אותו כראש ממשלה שמטפל בהישרדות פוליטית ומסכן את הביטחון הלאומי. בלב הטיעון: סטארמר, כך נטען, לא ידע שמנדלסון קיבל תפקיד בארה"ב כשליח, למרות שלכאורה הייתה בעייתיות בבדיקות האבטחה.
בדנוך דורשת ממנו “לעשות את הדבר הנכון”: להתפטר. היא גם מבקרת את הדרך שבה הוא מאשים פקידים, כאילו האחרים אשמים בכך שהוא לא ידע. במשפט אחד היא מנסה להפוך את זה מסיפור טכני של ניירת לסיפור של מנהיגות: החלטות מתעכבות, בעיות “מבעבעות”, וברקע יש תחושה שהראש עומד עם ידיים בכיסים.
השבוע הקריטי: הצהרה בפרלמנט ואז מסיבת אש
הדרמה לא נשארת באוויר. השבוע הקרוב צפוי להיות מכריע: סטארמר אמור להופיע עם הצהרה במליאת הפרלמנט בפני חברי הפרלמנט, ולהדגיש שוב את הטענה שלו שלא היה מודע למעמד בדיקות האבטחה של מנדלסון.
אבל רגע לפני שהכל ייסגר בדיון ציבורי, נכנס גם אלמנט נוסף: צפוי שסטארמר יצטרך להסביר החלטה פנימית אחת, פיטורים של אוליי רובינס, בכיר במשרד החוץ. לפי העלילה הפוליטית, הסיבה לפיטורים קשורה לכך שמשרד החוץ התערב בהחלטה על בסיס בדיקת אבטחה, בניגוד למה שנקבע קודם.
רק יום אחרי העימות בפרלמנט, רובינס צפוי להתייצב לראשונה מול ועדת החוץ ולהגן על עצמו בשיחה פומבית, כך שהזירה צפויה להיות הרבה יותר חדה מאשר “ישיבת עדכון” רגילה.
הקטע שמדליק את כולם: מה ידעו ומתי?
הטענות סביב הפרשה הולכות ומתחדדות סביב זמן. נטען שמערכות אבטחה העבירו לסטארמר ולצוותו מידע כבר ב-2023, כולל פרטים על קשרים בעייתיים של מנדלסון, על קשרים לאפשטיין, ועל תשומת לב של מודיעין רוסי. אם זה נכון, אז השאלה היא לא רק “האם מנדלסון היה מתאים”, אלא “איך אפשר למנות אותו בלי לדעת את הסיכונים”.
בנוסף, יש ביקורת חריפה על עצם ההחלטה להפוך דחייה של בדיקת Developed Vetting. לפי הטענה שמסעירה את הפוליטיקה, מדובר היה בבדיקה נמוכה יחסית מתוך כמה שכבות, ולכן כדי לאשר מינוי כזה צריך לעבור עוד רמות. כלומר, לא מדובר בפספוס קטן. זה אמור להיות תהליך קשיח.
ומה בצד הפוליטי בתוך מפלגת הלייבור?
הסערה לא מוגבלת לאופוזיציה. גם בתוך המחנה של סטארמר נשמעות דרישות: יש חברי פרלמנט שמרמזים שסטארמר חייב לפרוש או להתמודד עם אתגר מנהיגותי אחרי מה שמכנים “כשל סדרתי בשיקול דעת”.
במקביל, פוליטיקאים נוספים דורשים פרסומים של מסמכים פנימיים, כולל דוח בדיקת נאותות של לשכת הממשלה, כדי להבין מה נבדק לפני המינוי ומה הושמט. בדנוך, מצידה, מנסה להפוך את הפרשה למבחן אמון: אם יש פער בין מה שידע ראש הממשלה לבין מה שהוא אמר לציבור, אז כל הסיפור כבר לא טכני. הוא מוסרי.
הזווית המוזרה: לא מנדלסון, אלא איך נראה סטארמר בתמונה
וזה החלק שאנשים עלולים לפספס: גם אם הדיון מתרכז במנדלסון, בדנוך מנסה להעביר מסר גדול יותר. היא מציירת את סטארמר כמי שמתקשה לבצע עבודה בסיסית של בדיקה, שמעדיף להסתתר מאחורי פקידים, ושדחיית החלטות או התנהלות רופפת עלולות לעלות בביטחון הלאומי.
במילים אחרות: הפרשה משמשת רק ככפתור הצתה. הלהבה האמיתית היא השאלה האם יש כאן מנהיגות שמסוגלת לנהל מדינה בתקופה שבה הביטחון, הכלכלה והאמון הציבורי כולם בלחץ.
