דמיינו שעון מתקתק. עכשיו תוסיפו לזה הצהרה שנשמעת כמו סוף-סרט: דונלד טראמפ אומר לאיראן ש“כל הציוויליזציה תמות הלילה”. זה לא נאמר בשקט, אלא מול תומכים ברשת, כמעט כקריאה דרמטית לפני מה שהוא מכנה רגע מכריע.
הדדליין של טראמפ נועד להסתיים עד 20:00 שעון מזרח ארה"ב ביום שלישי. במקביל, ארצות הברית ממשיכה ללחוץ צבאית: במהלך הלילה היא פגעה בכ-50 יעדים צבאיים באי כארג’ (Kharg), שנחשב מרכז יצוא נפט חשוב של איראן. לפי תיאור של גורמים בממשל, פגיעות כללו בונקרים, תחנת מכ"ם ומחסני תחמושת. ברשת עלו גם קטעי וידאו ותמונות של ההרס באי.
אבל הנה החלק המעניין, זה שמדליק נורה של “משהו פה לא מסתדר”: טראמפ לא מסתפק באיום כללי. הוא גם מגדיר מה בדיוק קורה אם איראן לא תסכים. לטענתו, לאיראן יש עד סוף יום שלישי לשוב ולפתוח את מיצרי הורמוז, מעבר מפתח שדרכו עוברת בערך חמישית עד רבע מהנפט הימי בעולם. אם זה לא יקרה, הוא מאיים לפגוע בתשתיות אזרחיות, כולל גשרים ותחנות כוח. בפועל, זה אומר שמדברים על מלחמה, אבל האיום הוא על החיים היומיומיים: חשמל, תנועה, תשתיות.
והעולם מגיב מהר, לא כי הוא רגשן, אלא כי הכיס כואב. שוקי הנפט הגלובליים נכנסו למין קיפאון מתוח: משקיעים לא יודעים אם טראמפ באמת יממש את האיום או ימשוך אותו ברגע האחרון. במקביל, מחירי הדלק בארה"ב קפצו לממוצע של 4.14 דולר לגלון, עלייה של יותר מדולר מאז תחילת הלחימה.
במקביל לאיומי טראמפ, איראן מצידה לא מראה סימני הסכמה. היא גם לא פתחה את המיצרים מחדש. יתרה מכך, יש איום נגדי: אחרי דחיית ההצעות להפסקה זמנית, איראן מאיימת להגיב על פגיעות באספקת האנרגיה שלה על ידי תקיפת אספקת מים לבעלות ברית של ארה"ב באזור. זה כבר מעבר ל“צבאי בלבד”. זו תקיפה שמכוונת לתשתית בסיסית, משהו שאנשים לא יכולים להחליף מהר.
גם התגובה הבינלאומית נשמעת חריפה. נציג איראן באו"ם מתאר את הדדליין כעידוד ישיר לטרור ומציג אותו כראיה לכוונה לבצע פשעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי. בצד האמריקאי, סגנון האיום נשאר לוהט: טראמפ מצהיר ש“מעט מאוד לא מחוץ לתחום” אם איראן לא תענה לדרישותיו, ומדגיש שתחנות כוח וגשרים הם יעד.
אז מה בעצם קורה מאחורי הקלעים?
הסיפור לא רק “טראמפ מאיים”. הוא גם “טראמפ מנסה לייצר אפקט לחץ לפני קרקע”. כי יש פחד שהאמריקאים ינסו להשתלט על כארג’ באמצעות פלישה קרקעית. כלומר, האיומים על תשתיות אזרחיות אינם רק נאום. הם חלק מתמונה רחבה יותר של הסלמה אפשרית.
במקביל, יש גם דיווחים פנימיים שמערבבים מודיעין עם פוליטיקה: מזכר מודיעיני חדש טוען שהמנהיג העליון החדש באיראן, מוחטבא חאמנאי, אינו כשיר כרגע, מקבל טיפול בעיר קום, ושאין לו יכולת לנהל את המשטר. המידע הזה נאסף על ידי ארה"ב וישראל לפני שהועבר לבעלות ברית במפרץ. אם זה נכון, זה מוסיף שכבה של אי ודאות: מי מקבל החלטות ברגעים כאלה?
והשאלה שהרבה מפספסים
האם זה באמת “הלילה”? או שזה יותר כלי ניהול זמן: דדליין שמטרתו לגרום לאיראן לבחור בין כניעה ללחץ לבין הסלמה שתעלה לה יקר. כי כשאומרים “כל הציוויליזציה תמות”, אתה לא רק מאיים. אתה מנסה לשבור את האפשרות של הצד השני לחשוב בהיגיון ולהתנהל לאט.
עוד כמה שעות יגידו אם זה היה רק מסך עשן או פתיחה של פרק חדש. אבל כבר עכשיו ברור דבר אחד: גם אם לא נוחתת פלישה קרקעית, התשתיות, מחירי האנרגיה והסיכון להסלמה כבר זזו מהתיאורטי למוחשי.
