עידן טוקנמקסינג הגיע גם לחומרה. כן, לא רק שמדברים על זה, לא רק שמרימים טיעונים בווטסאפ של הטכנולוגיה: עכשיו יש מכשיר קטן, על השולחן, שמתרגם את נתוני השימוש ב-Claude Code לדשבורד דסקטופ מיידי. קוראים לו Clawdmeter, והוא פרויקט קוד פתוח שמרגיש כמו שילוב בין צעצוע למפתחי AI לבין מדד “כמה אתם באמת חיים בתוך הקונטקסט”.
אפשר, כמובן, לעקוב אחרי השימוש שלכם גם דרך הטרמינל: פקודות, כלים חיצוניים, אפליקציות כאלה ואחרות. אבל בואו נהיה כנים: זה לא כיף כמו לראות את אנימציית הפיקסלים של הדמות Clawd רוקדת על המסך לפני שאתם מקבלים תמונת מצב מהירה על צריכת הטוקנים. זה בדיוק הקסם של Clawdmeter: הוא הופך את המספרים לרגש. (והרבה יותר מסודר מהטאבים שאתם פתוחים אצלכם בדפדפן.)
למה אנשים בכלל מודדים טוקנים?
במהלך האחרון נהיה טרנד “פרודוקטיביות” חדש: מהנדסי תוכנה בחברות שונות ממקסמים את כמות הטוקנים שהם צורכים בעבודה. הרעיון פשוט: יותר טוקנים, יותר אימוץ של כלי AI. זה הפך כמעט למדד תרבותי. וכשאתם שומעים על הפרויקט הזה בפעם הראשונה, קל להבין למה אנשים מגיבים כמו ברדיט: “אולי אנתרופיק פשוט תשלח לנו את זה בחינם”. אחרים אפילו הציעו כפתור להגדיל קיבולת או להוסיף טוקנים עם כרטיס שמור. כן, זה נשמע מצחיק. וגם קצת מסוכן, כי מי לא יגמור עם “רק בדיקה קטנה” של צריכת טוקנים שמסתיימת בחשבונית כואבת.
איך זה עובד בפועל?
היוזם מאחורי הפרויקט הוא מפתח תוכנה מ-רייקיאוויק, איסלנד: הרמן הרלדסון. הוא מספר שחלם לשחק עם מכשירים משובצים זמן רב, אבל לא מצא את הזמן עד ש-Claude נכנס לתמונה. הוא לא מציג את עצמו כמשוגע חומרה, אבל מתאר ש-Claude הדריך אותו לאורך הפרויקט תוך ימים ספורים. וזה גם חלק מהמסר: הכלי הפך נגישות לתכנות להרבה יותר דמוקרטית, כך שאנשים שלא “גדלו על embedded” עדיין יכולים לבנות.
כדי לבנות דשבורד משלכם, משתמשים בתצוגה קטנה על סוללת ליתיום-יון, למשל Waveshare ESP32-S3-Touch-AMOLED-2.16. את ההתקן מחברים ללפטופ דרך Bluetooth. כשהמכשיר נדלק, הוא מציג מסך פתיחה עם אנימציות פיקסל של Clawd: ככל שקצב השימוש שלכם עולה, האנימציות משתגעות יותר. ואם אתם רוצים לבחור סגנון אנימציה אחר, יש כפתור אמצעי שמחליף בין מצבים.
האנימציה לא נשארת לנצח: לוחצים על הכפתור האמצעי שוב, ואז עוברים לתצוגה סטטיסטית. שם רואים גרפים פשוטים של נתוני ניצול של Claude: גם לפי סשן וגם לפי שבוע. רוצים לחזור? שוב כפתור. במסך ה-Bluetooth מוצגים סטטוס החיבור ויש גם אפשרות לאיפוס. ובין לבין, טאפ על המסך מחזיר למסך האנימציות המקורי.
כפתורים נוספים: כי כמובן שיש קיצורי דרך
שני כפתורים צדדיים שולחים פקודות דרך Bluetooth ל-Claude Code: Space ו-Shift+Tab, כולל קיצורי דרך למצב הקול ולמעבר בין מצבי עבודה. זה כולל מעבר בין Normal, מצב “Accept Edits”, Plan Mode ו-Auto Mode. כלומר: זה לא רק מדחום טוקנים, זה גם שלט קטן לעבודה עצמה.
איך הוא יודע כמה אתם משתמשים?
החלק החכם: כדי לעקוב אחרי מגבלות השימוש, Clawdmeter קורא את OAuth token שלכם לצורך קריאת API. משם הוא שואב את נתוני הניצול ישירות מהכותרות שמוחזרות בתשובה. במילים של סבתא: הוא לא “מנחש” כמה אתם צורכים. הוא שואל את המערכת ומקבל את המספרים כמו שצריך.
קוד פתוח: כל אחד יכול להפוך את זה לפרויקט שלו
כיוון שזה קוד פתוח, אפשר להסתעף מהפרויקט ולהוסיף תכונות, אנימציות, מסכים ועוד. והנתונים הראשונים מרשימים: מאז ההשקה ב-10 במאי, כבר היו מעל 800 כוכבים ב-GitHub, ויותר מ-50 העתיקו (fork) את הפרויקט כדי לבנות גרסאות משלהם.
הרלדסון אומר שהמכשיר פונה גם לרגש של נוסטלגיה: פעם לכל דבר היה “גאדג’ט” ייעודי. כמו ווקמן למוזיקה או iPod. ומישהו אפילו תיאר אותו כ-“Hardware Tamagotchi לקונטקסט”. זה נשמע טיפשי. זה גם בדיוק למה זה עובד.
בסוף, הוא מסכם את זה הכי נכון: זה לא מחליף כלום. אפשר לעשות את הכל על המחשב. אבל זה פשוט כיף. וזה כנראה כל מה שצריך כדי שמדד טוקנים יהפוך ממשהו מעצבן למשהו שמחכה לראות אותו בכל פעם שאתם עובדים עם Claude Code.
