סם אלטמן סוף סוף עלה לדוכן העדים כדי להגן על עצמו בתביעה של אילון מאסק נגד המבנה התאגידי של OpenAI. כן, זה אחד מאותם מאבקים שבהם כולם מדברים על עתיד האנושות, אבל בפועל מתווכחים על מניות, מבנים משפטיים, והאם מישהו “סטה מהדרך”.
השאלה הראשונה שעלתה מהרגע הראשון הייתה די ישירה: מה אלטמן חושב על הטענה של מאסק שלפיה מייסדי OpenAI האחרים “גנבו צדקה” כשיצרו זרוע למטרות רווח כדי לשווק מוצרים המבוססים על מודלים של החברה. אלטמן עצר לשניות, כאילו המוח שלו מנסה לתרגם את זה לעברית של בני אדם, ואז אמר משהו בסגנון: קשה אפילו להבין איך בכלל מציגים את זה ככה. לטענתו, הם הקימו אחת מקרנות הצדקה הגדולות בעולם, והקרן כבר עושה עבודה יוצאת דופן, וגם תמשיך להתרחב.
בשלב הזה עורכי הדין של מאסק ניסו לדחוף את הקו שלהם: הקרן של OpenAI, עם נכסים שמוערכים בסביבות 200 מיליארד דולר, לא העסיקה עובדים במשרה מלאה רק עד תחילת השנה. יו"ר הדירקטוריון של OpenAI, ברט טיילור, נתן תשובה שנשענת על כסף וטכניקה: במשך זמן מה היה קשה להפוך את ההון של OpenAI למזומן. לדבריו, זה הסתדר אחרי רה-ארגון משמעותי שבוצע ב-2025.
הדילמה הגדולה: בטיחות או מסחר?
השאלה המרכזית שממש ריחפה מעל הכל הייתה האם התחייבות של OpenAI לבטיחות נשחקה ככל שהכוח המסחרי שלה גדל. אלטמן טען שלא רק שלא זנחו את הבטיחות, אלא שדווקא בזמן מוקדם מאוד, ב-2017, הוא כבר דאג ממסלול מסוים.
הוא סיפר שבאותה תקופה, כשהמייסדים התלבטו איך לגייס מימון שיאפשר להריץ את מודלי ה-AI, למאסק היו “תוכניות ספציפיות” לגבי בטיחות שגרמו לו לדאגה. אלטמן תיאר גם רגע שהוגדר אצלו ממש “מבהיל”: בשיחה שבה שאלו את מאסק מה יקרה אם הוא ימות בזמן שהוא שולט בחברה למטרות רווח שמייצגת תרחיש היפותטי של OpenAI.
לפי אלטמן, מאסק ענה משהו כמו: אולי OpenAI צריך לעבור לילדים שלו. וזה, איך אומרים, זה לא בדיוק מה שהיית מצפה לשמוע כשכולם אמורים להיות סביב אותו רעיון של מניעת ריכוז כוח מסוכן.
למה אלטמן עצר: שליטה מרוכזת זה לא “הכיוון”
אלטמן הסביר שהדגש של מאסק על שליטה בזרוע הראשונה למטרות רווח גרם לו לחשוב שיש כאן סיכון למערכת. OpenAI, לדבריו, התמקדה במטרה להרחיק יכולות AI מתקדמות מידיים של אדם אחד. ומניסיון ניהולי שלו, כולל ניהול האקסלרטור Y Combinator, הוא אמר שהוא מכיר מייסדים שמקבלים שליטה בדרך כלל לא מוותרים עליה בקלות.
הניהול: “הוא לא ידע לנהל מעבדת מחקר”
ואז אלטמן עבר לדבר על משהו יותר “אנושי” ופחות משפטי: סגנון ניהול. הוא טען שמאסק, שאולי יודע להניע תהליכים בעולמות של הנדסה וייצור, לא התאימה את הגישה שלו לעבודה של מעבדת מחקר. לפי אלטמן, מאסק הוריד מוטיבציה אצל חלק מהחוקרים החשובים ביותר.
הוא תיאר מקרה שבו מאסק דרש מגראג ברוקמן ואיליה סוצקבר לערוך רשימה של חוקרים, לציין מה ההישגים שלהם, ולדרג אותם. אלטמן אמר שהמהלך הזה פגע מאוד בתרבות הארגון לאורך זמן.
הסיפור האישי: אלטמן מציג את עצמו כמגן על “ההון האנושי”
אלטמן גם הציג את עצמו כמי שמדבר בשם “המאמץ של האנשים”, כלומר ההשקעה האישית של ברוקמן וסוצקבר, שלמעשה הפעילו את OpenAI בזמן שמאסק והוא היו עסוקים בדברים אחרים. אחרי שהקונפליקט לא נפתר, מאסק עזב את הדירקטוריון והתחיל להתחרות דרך יוזמות AI בטסלה וגם סטארטאפ משלו: xAI.
אבל אלטמן טען שהוא כן נשאר בקשר עם מאסק: עדכונים על העבודה, בקשות למימון, וחיפוש אחר עצות. בצד המשפטי של OpenAI ציינו שמאסק קיבל עדכונים ושגם התבקש להשתתף בהשקעות שמעתה התביעה שלו טוענת שהן “פגומות” מבחינת המבנה של העמותה. אלטמן עצמו תיאר דיון סביב השקעת מיקרוסופט ב-2018 ואמר שזה היה “מפגש עם וייב טוב”, ושבמהלכו מאסק ישב בשיחה ארוכה והראה להם ממוס על הטלפון.
בינתיים, השאלה הגדולה נשארת תלויה באוויר: כשכוח מסחרי גודל, האם בטיחות היא רק סיסמה יפה על הקיר, או עקרון שמנהל החלטות אמיתיות. ובמקרה של OpenAI, נראה שהמחלוקת היא לא רק על טכנולוגיה, אלא על מי מחליט מה ואיך.
