יש רגעים שבהם אתה קולט שאתה לא מחפש “עוד גאדג’ט”, אלא משהו שמרגיש כמו פתרון אישי לבעיה שממש מכירה אותך. אצלי זה היה Xteink X3: קורא דיו אלקטרוני קטן, תואם MagSafe, שמתחבר לגב האייפון כמו פופ-סוקט רק עם סטייל של ספרייה. זה הרגיש כמו למצוא את הפריט האבוד בקניון: לא ידעתי שאני מחפשת אותו, אבל ברגע שראיתי, התחלתי לדמיין חיים אחרים.
הפנטזיה הייתה פשוטה: במקום לפתוח רשתות וליפול לבור של דום-סקרולינג, אני הופכת את הטלפון וקוראת. כי אני כן אוהבת ספרים. אני גם קוראת לא מעט: בערך חמישים בשנה. הבעיה היא לא כמות הספרים, אלא כמה זמן אני משקיעה ברשתות. כשאני מגבילה זמן מסך אני מרגישה פחות חרדה. ואז מגיע טיקטוק, עושה עיניים, ואני נשאבת. אז שאלתי את עצמי: אולי מסך דיו קטן, כמו קינדל, יכול להחליף את האינסטגרם כשהמוח שלי מחפש גירוי?
הגעתי אליו: מהיר יותר מהחלטה רציונלית
התרגשתי כמו ילדה שמחכה לחבילה, אז רעננתי את קישור המעקב בלי בושה. חששתי מהתאמה: אמנם השוויתי מידות ל-iPhone 16 וגם לפאוצ’-ארנק עם פופ-סוקט, אבל הדגם הקודם, X4, דרש טלפונים גדולים יותר כמו Pro Max. בסוף, ה-X3 פשוט התחבר מגנטית מאחור והרגיש כאילו הוכנס למכשיר בהזמנה אישית.
הוא הגיע כשעוד הייתי אמורה לצאת למשחק של פיליז, אז מיהרתי להטעין ספרים. כן, אפילו צילמתי את עצמי עושה קריינות של “The Power Broker” על מסך דיו אלקטרוני באמצע איצטדיון עמוס. זה היה מצחיק, וזה גם היה סימן: כבר מהימים הראשונים הסתובבתי עם ה-X3 צמוד לאייפון, כמו אביזר אופנתי, רק עם כוונה לקרוא.
הקאץ’ הראשון: התרגלתי כבר שנים לפופ-סוקט ארנק, מה שאומר שאני לפעמים יוצאת מהבית בלי הארנק האמיתי. עם ה-X3 זה היה קצת שונה, אז מצאתי את עצמי משתמשת בו גם כשהוא לא מחובר לאייפון, אלא בתוך התיק או הכיס. לא סגורה אם זו תהיה השיטה הקבועה, אבל כרגע זה מרגיש הכי טבעי.
בנוסף, הגיע איתו קייס מגנטי קטן וחמוד שמגן על המכשיר ועל המסך ומקל להחזיק אותו. בקייס עצמו אפשר גם להצמיד את הטלפון מגנטית, אבל הוא מרגיש פחות “נעול” מהחיבור של ה-X3 לבד. המחיר של הקייס נמוך יחסית, ולדעתי שווה להוסיף אותו כדי לא להפוך את המסך העדין לפרויקט ניסוי.
שבועיים של בדיקה: כן, זה עוזר. אבל לא קסם
אחרי כשבועיים של שימוש, גיליתי שה-X3 באמת עוזר לי לקרוא יותר. בתחנות ביניים כמו תור בבית קפה או המתנה לאוטובוס, פשוט שולפים את הקורא במקום לפתוח אינסטגרם. והמסך הקטן עצמו לא היה בעייתי לקריאה.
אבל בואי נהיה כנים: לקנות מכשיר זה לא משנה הרגלים לבד. כי יש לכם בכיס מסך דיו בגודל 3.7 אינץ’ שמסוגל להחזיק מאות ספרים. אם לא תזכרי להשתמש בו כשבא לך “רק רגע” לרשת, הוא יישאר עוד גאדג’ט נחמד שהצטבר בתיק.
החסרונות: מטען מגנטי, בלי USB-C וקומפטביליות לא מושלמת
ה-X3 קרוב מאוד לחלום, אבל לא מגיע עד הסוף. קודם כל, הקושחה שכוללת המכשיר מרגישה קצת מגושמת ולא הכי אינטואיטיבית. יש קהילת חובבים שמדברת על קושחה חינמית עם קוד פתוח בשם CrossPoint, וההתקנה באמת אפשרית, אבל למי שלא כותבת קוד זה קצת מאתגר. לי זה הסתבך בהתחלה כי בטעות ניסיתי להוריד קושחה של X4 ל-X3, ואז הבנתי שזה פשוט אני שעשיתי בלגן.
דבר נוסף שמפתיע: אין USB-C. במקום זה משתמשים במטען מגנטי. כן, זה אומר כבל נוסף ייעודי למכשיר הזה, אבל אחרי שימוש עקבי של שבועיים, הסוללה ירדה מ-100% ל-96%, אז לא נראה שתצטרכי להטעין אותו בתדירות שממש תעצבן אותך.
גם העברת ספרים עובדת דרך Wi-Fi מהטלפון או מהמחשב, בלי כבל. זה לא הכי “ידידותי למשתמש”, אבל זה בהחלט ניתן לביצוע בלי לשאול גוגל כל חצי דקה.
ואז מגיע הנושא הכי כואב לרוב האנשים: איך משיגים ספרים. רוב מה שאני קוראת בקינדל מגיע דרך Libby. ל-Xteink לא ניתן להעביר את הקבצים המוגנים בצורה חוקית כמו שמקבלים בספריות, וגם ספרים שנרכשו בחנות האלקטרונית של אמזון לא יעבדו על מכשירים לא אמזוניים. מצד אחד זה חיסרון. מצד שני, זה הופך את ה-X3 למשהו “טיפש” וממוקד: אין אפליקציות, אין מסך מגע, אין הסחות. בעידן שבו אפילו המקרר מצויד ב-AI, זה דווקא מרענן.
אז מי ניצח: X3 או אני?
האם ה-X3 “תיקן” אותי? לא בצורה דרמטית של סרט. אין פה הרפורמציה מיידית. אבל אם נותנים לו הזדמנות אמיתית ומשתמשים בו בכוונה, הוא בהחלט יכול להוריד קצת את כמות ה-brainrot ברקע. ואם לא מסתדר עם הספרייה שלך, עדיין יש פתרונות: ספרים שנמצאים ברשות הציבורית, קטלוגי EPUB שרוכשים מראש, ואפילו המרה של מאמרים ל-EPUB בעזרת תוכנות חינמיות.
בסוף, זה לא רק קורא ספרים. זה תזכורת קטנה: יש דרך אחרת להעסיק את הידיים והמוח. פשוט צריך לבחור אותה.
