אם חשבתם ש”דאטה סנטרים בחלל” זה הדבר הבא שאמור לדרוס את כולם, אז כן, יש הרבה דיבורים. אבל בפועל? עד עכשיו כמעט לא היו שם מספיק GPUs אמיתיים כדי להפוך את זה לשירות שמישהו יכול לקנות. עכשיו זה מתחיל להשתנות: אשכול המחשוב הלווייני הגדול ביותר במסלול נפתח לעבודה מסחרית, ומי שעומדת מאחוריו היא Kepler Communications הקנדית.
בינואר Kepler שיגרה קונסטלציה שמכילה בערך 40 מעבדי Nvidia Orin edge, פרוסים על פני 10 לוויינים מבצעיים. והחלק היפה: הלוויינים לא עובדים כמו “כל אחד לעצמו”, אלא מחוברים ביניהם בקישורי תקשורת לייזר. זה בערך המקבילה לחלל לרשת שמחברת שרתים, רק בלי כבלים ובלי הנדסת בלטות של תשתיות יבשתיות.
החברה כבר לא בשלב החלומות: יש לה 18 לקוחות, ובימים האחרונים היא הודיעה על לקוחה חדשה בשם Sophia Space. סטארטאפ Sophia מתכוון לבדוק את התוכנה של המחשב הלווייני הייחודי שלו על גבי אחת מהחבילות של Kepler.
מה עושים עם מחשוב במסלול? קודם עיבוד נתונים, אחר כך “דאטה סנטר”
גם מי שמאוהב בחזון של דאטה סנטרים ענקיים בחלל לא באמת מצפה למשהו בסגנון SpaceX או Blue Origin לפני שנות ה-2030. הצעד הראשון יהיה הרבה יותר פרקטי: לעבד נתונים שנאספים בחלל כדי לשפר את היכולות של חיישנים מבוססי חלל שמשרתים חברות פרטיות וגם גופים ממשלתיים.
Kepler לא רואה את עצמה כ”חברת דאטה סנטר”. המנכ״לית Mina Mitry אומרת שהכיוון הוא תשתית שמאפשרת אפליקציות בחלל: שכבה שנותנת שירותי רשת לעוד לוויינים בחלל, או אפילו לכלי טיס כמו רחפנים ומטוסים בשמיים שלמטה. כן, זה נשמע כמו אינטרנט, רק בגירסה שצריך לכוון אליה רשת לייזר.
Sophia תנסה להריץ מערכת הפעלה על GPUs במסלול: פעם ראשונה
כאן נכנסת Sophia לתמונה עם גישה שמכוונת לפתור בעיה ענקית: קירור. כשמדברים על דאטה סנטרים, כולם מתעסקים בכמה כוח עיבוד מכניסים וכמה חשמל שורפים. בחלל, אם אתה מפעיל רכיבים חזקים ומתחילים לחמם אותם, אתה צריך פתרון קירור שלא ידרוש מערכות אקטיביות כבדות ויקרות שהן גם “מטרה נעה” בהשקה.
במסגרת השותפות, Sophia תעלה מערכת הפעלה קניינית לאחד הלוויינים של Kepler ותנסה לפרוס אותה על גבי שישה GPUs בשני חלליות. זה בדיוק סוג הפעילות שמתרגלים עליו במרכזי נתונים על כדור הארץ, אבל זו הפעם הראשונה שנעשה ניסיון כזה במסלול. עבור Sophia, זו גם “תרגיל חיסון” לפני השיגור הראשון המתוכנן שלה בסוף 2027: קודם לגרום לזה לעבוד, ואז לשחרר את החזון על מלא.
למה זה חשוב עכשיו? כי רשת שמחשבת קרוב לנתון זה יתרון אמיתי
Kepler משתמשת כרגע ברשת שלה כדי לשאת ולעבד מידע שהועלה מהקרקע, או שנאסף על ידי מטענים ייעודיים על הלוויינים עצמם. אבל ככל שהתחום מתבגר, החברה רוצה לחבר לוויינים של צדדים שלישיים כדי לספק שירותי רשת ומחשוב.
Mitry גם מצביעה על כך שחברות לוויין מתכננות נכסים עתידיים לפי המודל הזה, בין היתר כדי להוריד עומס מחיישנים רעבי-כוח כמו מכ״ם SAR, שלעתים צריך לעבד הרבה מאוד נתונים בזמן אמת. הצבא האמריקאי, למשל, הוא לקוח משמעותי בהקשר הזה, במיוחד כשמפתחים מערכות הגנת טילים שמבוססות על זיהוי ומעקב אחרי איומים באמצעות לוויינים.
Kepler כבר הראתה יכולת של קישור לייזר “חלל לאוויר” בהדגמה עבור ממשלת ארה״ב. ובכלל, זה המקום שבו עיבוד בקצה באמת מוכיח את עצמו: כשהנתונים מעובדים איפה שהם נאספים, יש תגובה מהירה יותר. פחות “נשלח לכדור הארץ ואז נחכה”, יותר “נעשה עכשיו”.
Sophia: יותר אינפרנס, פחות “GPU סופר-חזק אחד”
הפילוסופיה של Sophia גם מעניינת: המנכ״ל Rob DeMillo ומיטרי מדגישים שהם מאמינים שהשימוש יהיה יותר אינפרנס מאשר אימון מודלים. כלומר, עדיף הרבה GPUs מבוזרים שמריצים אינפרנס, במקום GPU מפלצת אחד שמחזיק את יכולות האימון. כי אם המחשב צורך קילוואטים של חשמל, אבל עובד רק 10 אחוז מהזמן, זה לא בדיוק קסם. במקרה שלהם, ה-GPUs אמורים לרוץ כמעט 100 אחוז מהזמן.
וכשזה יוכח במסלול? אז השמיים, ובכן, פתוחים. DeMillo אפילו מציין תרחיש די ישראלי באווירה: בעיר בוויסקונסין הוטל לאחרונה איסור על בניית דאטה סנטרים, וגם אצל מחוקקים בארה״ב יש מגמה דומה. מבחינתם, כל דבר שמגביל דאטה סנטרים על הקרקע הופך את האלטרנטיבה הלוויינית לאטרקטיבית עוד יותר. במילים שלו: “לא יהיו יותר דאטה סנטרים בעיר הזו. מכאן זה הולך להיות מוזר”.
בקיצור: מה שהיה עד עכשיו בעיקר פרומו לחלל, מתחיל להפוך למשהו שאפשר לשים עליו חוזה. והכי מצחיק? שבסוף, זה לא רק העתיד. זה פשוט פתרון להווה: לעבד נתונים קרוב למקום שבו הם נוצרים, בלי לחכות שהיקום יטעין את עצמו.
