סם אלטמן לא בדיוק מהטיפוסים שנעלמים אחרי דרמה. ביום שישי בערב הוא פרסם פוסט בבלוג שבו הוא מגיב גם לאירוע מטריד בביתו בסן פרנסיסקו, וגם לכתבת עומק ארוכה שמעלה שאלות קשות לגבי אמינותו.
מוקדם יותר באותו שבוע, מישהו לכאורה השליך בקבוק תבערה (מולוטוב) לעבר הבית של אלטמן. למרבה המזל, אף אחד לא נפגע. במשטרה המקומית ציינו שאדם נעצר מאוחר יותר במשרדי OpenAI, כשלטענתם הוא איים להצית את הבניין. למרות שהמשטרה לא פרסמה את זהותו, אלטמן חיבר בין התזמון לבין משהו אחר: כמה ימים לפני האירוע פורסמה עליו “כתבה מסיתה”.
אלטמן אמר שהוא קיבל את העניין כ”רעשי רקע” וש”דחה את זה”. אבל עכשיו, לדבריו, הוא קם באמצע הלילה כועס, ומרגיש שהוא זלזל בכוח שיש למילים ולנרטיבים. במילים פשוטות: לא מדובר רק בויכוח ציבורי. לפעמים מילים עלולות להדליק אש במקום הלא נכון, והוא טוען שזה מה שקרה.
הכתבה המדוברת היא פרופיל חקירתי ארוך שעסק בהתנהלות העסקית של אלטמן, אחרי ראיונות עם יותר ממאה אנשים שמכירים את הנושא. בכתבה נטען שרבים מהמרואיינים מתארים אותו כבעל “רצון בלתי נלאה לכוח”, כזה שמבדיל אותו גם בקרב טייקונים שמקדישים משאבים לחלל כדי להרגיש שהם מעל כולם. עוד נטען שיש מקורות שהטילו ספק ביכולת שלו להיות אמין באופן עקבי, ואחד מחברי דירקטוריון בעילום שם תיאר שילוב מטריד: רצון חזק להיות אהוב ומקובל בכל אינטראקציה, יחד עם חוסר התחשבות בתוצאות שעלולות להגיע מאי-אמירת אמת.
אלטמן, מצדו, לא בחר רק להתקיף את הכתבה. הוא גם עשה משהו נדיר בפוליטיקה של טכנולוגיה: להודות. הוא כתב שבמבט לאחור הוא מצליח לזהות דברים שהוא גאה בהם, וגם טעויות. בין הטעויות הוא ציין נטייה להיות “נמנע מעימות”, שלדבריו גרמה לו ול-OpenAI כאב משמעותי.
הוא גם התייחס ישירות לתקופה שבה הייתה לו התנגשות עם הדירקטוריון הקודם, שהסתיימה במה שהוא תיאר כבלגן גדול לחברה. הוא רומז לכך שמדובר בפרשה שבה הוא הוסר מתפקידו וחזר זמן קצר לאחר מכן, אירוע שזעזע את הענף ב-2023.
אלטמן הוסיף שהוא עשה עוד טעויות לאורך הדרך המטורפת של OpenAI. הוא מגדיר את עצמו אדם עם פגמים שמנסה להשתפר משנה לשנה, בתוך מצב מורכב במיוחד, ושמכוון למשימה של החברה. הוא סיים את חלק ההתנצלות בכך שהוא מצטער בפני אנשים שנפגעו, ושאם היה לומד מהר יותר, הדברים יכלו להיראות אחרת.
“דרמה בסגנון שייקספיר”: למה כולם שם עושים רעש?
מעבר לזה, אלטמן ניסה גם לשים את הסיפור בהקשר רחב יותר של תעשיית ה-AI. הוא אמר שנראה שיש “יותר מדי דרמה בסגנון שייקספיר” בין החברות בתחום, והוא מסביר את זה דרך רעיון של “דינמיקת טבעת הכוח”: מצב שבו אנשים עושים דברים קיצוניים כשהם חושבים שהם חייבים להיות אלה שמחזיקים בכוח.
כאן הוא נכנס למטאפורה אבל עם כיוון ברור. הוא לא טען ש-AGI הוא הבעיה, אלא שהפילוסופיה הכוללת של “רק אנחנו צריכים לשלוט ב-AGI” היא הבעיה. הפתרון שהוא מציע: לכוון לשיתוף רחב של הטכנולוגיה, כך שאף אחד לא יהיה היחיד שמחזיק “את הטבעת”.
הוא רוצה ויכוח, אבל בלי פיצוצים
אלטמן סיים בקריאה לביקורת ולדיון בתום לב, ובמקביל חזר על האמונה שטכנולוגיה מתקדמת יכולה להפוך את העתיד לטוב בצורה כמעט בלתי נתפסת, לא רק עבור תעשיית ה-AI אלא גם עבור המשפחות שלנו.
הטוויסט הישראלי פה הוא שהוא ממש מדבר כמו מישהו שכבר ראה איך “רשתות חברתיות” הופכות ל”אקשן”. הוא מבקש להוריד להבות: פחות רטוריקה לוהטת, פחות טקטיקות שמסלימות, ולנסות שיהיו פחות “פיצוצים” בבתים של פחות אנשים. כן, גם כפשוטו וגם כמטאפורה.
