פיטר ת’יל שוב עושה את הדבר שהוא הכי טוב בו: להמר על משהו שאף אחד לא באמת מתלהב ממנו עד שהוא עובד. הפעם זה לא רובוטים דמויי אדם ולא AI סוכן שמתקשר אליכם מהסלון. זה משהו הרבה יותר “אדמה”: צווארונים חכמים שמונעים מגדרות רגילות ומחליפים אותן בגדר וירטואלית לפרות.
הקרן Founders Fund, זו שבנתה לעצמה מוניטין של “zero to one” ומימנה בעבר שמות כמו פייסבוק, ספייס אקס ופאלנטיר, מובילה השקעה בחברת Halter מניו זילנד. החברה סגרה סבב E בשווי של 2 מיליארד דולר וגייסה 220 מיליון דולר. וזה לא בדיוק סוג הכותרות שתקפוץ לכם בפיד של “טכנולוגיה נוצצת”, אבל מתברר שיש פה בעיה גדולה מאוד שלא נפתרה טוב: איך מנהלים בקר מפוזר במקומות מרוחקים בעולם, בלי כל הבלגן של כלבים, סוסים, אופנועים או מסוקים.
איך גדר וירטואלית עובדת בפועל?
הפתרון של Halter נשען על מערכת משולבת: צווארון שמופעל מאנרגיה סולארית, רשת של מגדלים בתדר נמוך, ואפליקציית סמארטפון. החקלאי מגדיר “איפה מותר”, המערכת מנטרת את כל הפרות מסביב לשעון, ואז מזיזה את העדר בין אזורים בלי לצאת מהחווה.
הטריק הוא שהפרות לומדות להגיב לרמזים מהצווארון: אודיו ורטט. פיגוט, מייסד ומנכ״ל Halter, משווה את זה לחיווי שקורה כשמכונית מצפצפת לפני שפוגעים בקיר בחניה. לטענתו, ברוב המקרים מספיקות שלוש אינטראקציות כדי שהחיה תבין את הקשר בין הרמז לבין ההנחיה.
הצוורון עושה יותר מגידור
הצווארון לא רק “מרעיש ומזיז”. הוא תמיד פעיל, אוסף נתונים על התנהגות, וכך מאפשר לעקוב אחרי בריאות, מחזורי פוריות, וגם לזהות מקרים שבהם פרה מסוימת כנראה חולה. פיגוט אומר שהיכולות השתפרו משמעותית ככל שהחברה צברה דאטה, עם מה שהוא מכנה בערך מאגר ההתנהגות הגדול בעולם של פרות.
היום Halter כבר בדור החמישי של החומרה. ובארה״ב מוצר הפוריות נמצא בגרסת בטא מול לקוחות. “הדבר שהרועים משתמשים בו היום שונה לגמרי ממה שהם קנו לפני שנה”, הוא אומר. כלומר: זה לא פרויקט “סיימנו וזהו”. זה מוצר שממשיך להתעדכן בקצב.
הסיפור האישי: מניו זילנד, רוקט לייב, וחזרה לשדה
פיגוט גדל בחווה של פרות חלב בניו זילנד, למד הנדסה, ואז עשה קפיצה קצרה לרוקט לייב: חברת טכנולוגיית טילים שנתנה לו טעימה ראשונה מעולם הסטארטאפים והון סיכון. הוא מספר שזה היה המפגש עם הרעיון שאפשר לגייס כסף, לבנות צוות ולרדוף אחרי משימה שאפתנית. ואז הוא החליט להביא את זה לחקלאות.
למה החקלאים בכלל מתלהבים?
הצעת הערך פשוטה: שליטה מדויקת יותר על אזורי מרעה משפרת פרודוקטיביות. Halter טוענת שהיא יכולה להעלות את תפוקת הקרקע בכעשרים אחוז. לא רק כי חוסכים עבודה, אלא בעיקר כי הפרות אוכלות בצורה יעילה יותר ומשאירות פחות דשא מאחור.
במקרים מסוימים, פיגוט אומר, לקוחות מכפילים ממש את התפוקה של הקרקע. וזה משפט אחד שבדרך כלל גורם לחקלאים לשאול: “אוקיי, אבל איך זה לא יקרוס אחרי חודש?” התשובה של Halter היא הנדסה רצינית. לדבריו, מערכת שמנהלת אלף בעלי חיים חייבת להיות אמינה ברמת “כמה אפסים אחרי הנקודה”. גם אחוז כשל קטן יכול להפוך לעשר חיות בחוץ בכל רגע. הוא טוען שהמפתח היה לבנות אמינות במשך שנים עוד לפני התרחבות למדינות נוספות.
תחרות? כן, אבל עם טוויסט ישראלי
יש עוד שחקנים בתחום גידור וירטואלי. חברת Merck כבר מייצרת מערכת בשם Vence. וגם סטארטאפים אחרים מציעים כיוונים שונים, כולל רעיון של גידור בעזרת רחפנים אוטונומיים בלי צווארונים.
פיגוט לא מתרגש. לגבי רחפנים הוא אומר: אולי הם יהיו חלק קטן בעתיד, אבל הם לא הפורמט הנכון לליבה של גידור וירטואלי. צווארון, לדעתו, כנראה יישאר הפתרון לתקופה ארוכה. ובמבט תחרותי גדול יותר, הוא טוען שהבעיה האמיתית היא לא טכנולוגיה מתחרה. הבעיה האמיתית היא פשוט לא לשנות כלום ולעשות “אותו דבר כמו שנה שעברה”.
ועכשיו המספר שמסביר הכל
היום הצווארונים של Halter מותקנים ביותר ממיליון פרות, ביותר מ-2,000 חוות בניו זילנד, אוסטרליה וארה״ב, שם החברה פועלת ב-22 מדינות. עד כה היא גייסה בערך 400 מיליון דולר. אבל ההזדמנות עדיין ענקית: בעולם יש מיליארד פרות נוספות. גם בניו זילנד, שוק הבית, יש פחות מ-10 אחוז חדירה. כלומר: הדרך עוד ארוכה, והרבה מוצר עוד יש לבנות.
אז כן, זה נשמע כמו משהו קטן: צווארון על פרה. אבל זה בדיוק סוג ההימור שגרם לת’יל לאהוב “zero to one”. כי לפעמים מהפכה אמיתית לא נולדת בסטארט-אפ עם רובוט על השער, אלא במקום שבו אף אחד לא חושב שיש מה לחדש. עד שזה עובד.
