יש משהו קצת מצחיק-מריר בעולם ההיכרויות הדיגיטלי: עוד פרופיל שבו מישהו מכריז שהדעה הכי שנויה במחלוקת שלו היא שהוא אוהב אננס על פיצה. לא שזה אסון. זה פשוט מרגיש כמו לוטו של סבל, רק עם יותר סליידים ויותר “בואו נדבר”.
אז קבוצה של מייסדים בלונדון החליטה לעשות אפליקציה בשם Sonder, אבל לא בסגנון “עוד אפליקציה שעושה לך התאמות”. הם רצו משהו שתרגיש פחות כמו הגשת מועמדות לעבודה, ויותר כמו לוח השראה דיגיטלי או אפילו רשתות חברתיות ישנות. והם גם בנו תהליך הרשמה בכוונה כך שהוא טיפה מעצבן, כדי לאלץ אנשים להשקיע ולא להיכנס אוטומטית.
פרופילים בלי תבניות: כמו קולאז' של מצב רוח
ב-Sonder אין מבנה קשיח לפרופיל. הרעיון הוא לתת למשתמשים לבנות משהו שיכול להיראות כמו mood board או קולאז' דיגיטלי. כן, זה עדיין מאפשר חיבור דרך האפליקציה, אבל יש פה גם טריק נוסף: אירועים פיזיים שמתקיימים בעולם האמיתי.
בין האירועים: “Speed Drawing”, “Presentation Night”, וגם אירוע עם שם לא פחות מסקרן כמו “Performative Male Contest”. זה נשמע כמו בדיחה, אבל בפועל זו אחת מהדרכים שלהם להפוך את ההיכרויות לפחות מאיימות. כשאתה מגיע לאירוע, אין תחושה שכולם שם כדי “לצוד”. זה יותר כמו קהילה עם סטייל.
לא רק רומנטיקה: גם קשרים אפלטוניים
עוד הבדל חשוב: Sonder מאפשרת גם קשרים רומנטיים וגם אפלטוניים. זה מוריד לחץ. במקום להגיע למקום שבו כולם מחפשים דייט, אתה יכול פשוט לפגוש אנשים, לזרום, לראות אם יש כימיה. והכימיה, אגב, עדיין עושה את העבודה. טכנולוגיה או לא, אנשים הם אנשים.
למה תהליך ההרשמה “מציק” דווקא עוזר?
אחד הדברים שהמייסדים מדגישים הוא עניין האותנטיות. אפליקציות היכרויות ותיקות, עם הזמן, נוטות להפוך למשהו טיפה משעמם וחוזר על עצמו, ואנשים מרגישים שחיקה כי הכול נראה כמו תרגיל טכני ולא כמו מי שהם באמת. אז Sonder מנסה להחזיר את “הקסם” של לפגוש מישהו בפעם הראשונה, במקום להרגיש שאתה רק עושה סווייפ על טפסים.
כאן בדיוק נכנס החלק המעיק של ההרשמה: הם לא רוצים שהכול יהיה קל מדי ומיידי. אם צריך להתאמץ קצת, הסיכוי שייכנסו אנשים שבאמת מתכוונים להשקיע גדל. כן, זה מוריד כמות. אבל זה מעלה איכות. ובדייטים, איכות שווה כסף, גם אם אף אחד לא מודיע על זה בקופה.
אירועים חוזרים: כמו מועדון ריצה, רק בלי לחץ
המייסדת הלן סאן מסבירה שיש להם אירועים חוזרים, כי כיף לראות אנשים חוזרים שוב ושוב. זה מזכיר מועדוני ריצה: גם אם לא יוצא לך דייט, לפחות עשית משהו טוב לגוף. אבל לא כולם אוהבים לרוץ, ולא לכולם נוח “לנצל” את המראה של הזעה כדי להיראות הכי פוטוגניים. המייסד מהדי חסן אפילו אמר שהוא שונא ריצה, ומבחינתו ספרים? גם לא. (תכלס, כל אחד והטראומה שלו.)
AI זה שם, אבל לא משתלט
Sonder גם משתמשת ב-AI, אבל בצורה פחות חצופה מהסטנדרט. הם עושים התאמות בעזרת מודל שפה גדול שמנתח צילומי מסך של פרופילים כדי להבין מי עשוי להתאים. מצד שני, חסן מסרב ללכת צעד אחד קדימה: הוא לא רוצה כלים שמייצרים פרופילים אוטומטית.
הטענה שלו פשוטה: אם תיתן לאנשים “קיצור דרך” שמייצר פרופיל, אתה מאבד את המגע האנושי. וגם אם זה אומר שהם מפסידים מאות משתמשים, הם מעדיפים חיכוך. כי החיכוך משמש אינדיקציה לכמה באמת אכפת למישהו מהקשרים שלו.
בלי גיוס עדיין, אבל עם קהילה
נכון לעכשיו, החברה עוד לא גייסה כסף, והם עובדים על האפליקציה במשרה חלקית לצד עבודות אחרות. אבל הם כבר הצליחו להגיע לכ-6,500 משתמשים בלונדון בלי שיווק בתשלום. בגדול: אם אנשים נכנסים, זה כנראה כי משהו שם מרגיש אחרת.
חסן גם מתאר שזה שילוב לא פשוט של עבודה יומיומית ואירועים בערב, ואז למחרת לעבור על סרטונים ולראות אנשים מחייכים ומנהלים שיחות אמיתיות. וזה, בואו נגיד, הרבה יותר מרענן מלהיתקע על אותו משפט “אני אוהב פיצה עם…”.
אז מה הסיפור הגדול?
Sonder מנסה להפוך דייטים ממשהו שמרגיש כמו מכונה לעוד רגעים אנושיים: פרופילים חופשיים, אירועים פיזיים, פחות לחץ ויותר אותנטיות. וההרשמה ה”מעצבנת”? היא כנראה המסנן הכי יעיל שיש: לא כולם רוצים להשקיע. מי שכן, מקבל חוויה שמתאימה לו.
