יש רגעים שבהם החיים מחליטים להיות קומדיה. אצלי זה קרה במסיבה, כשחברה של ליידיה פיבודי שלפה טלפון מתקפל. לא “אופס ישן”, אלא ממש אחד כזה שצועק 2003. היא צחקה ואמרה לעצמה: מה היא עושה עם הדבר הזה, בטח צחוק. אבל זה לא היה צחוק. החברה שלה השתתפה באתגר קהילתי בשם “Month Offline”: קבוצה קטנה מחליפה סמארטפונים בטלפונים מתקפלים למשך חודש, כדי לראות איך מרגישים בלי כל ההתראות האלה שמרימות לך את מצב הרוח ואז מורידות אותו בחזרה.
פיבודי לא הצליחה להבין איך מוותרים על סמארטפון. אבל אז שנה אחרי, הסיפור שלה כבר נראה אחרת לגמרי. היא עזבה קריירה כטיפולית מוסמכת והפכה ל-CMO הראשונה של Dumb Co, חברת טלפונים מתקפלים שצמחה מתוך אותו אתגר. והיא נשמעת מאושרת. “עשיתי Month Offline ופתאום קלטתי שאני לא חרדה כמו קודם. כאילו אני פתאום מרגיש טוב. לא ידעתי שזה מה שחסר לי”, היא סיפרה. לטענתה, אחרי העבודה היא הייתה תקועה יותר מדי זמן מול המסך, וזה פשוט עשה לה רע.
הטריק: מתקפל, אבל לא מנותק
במקום להחליף את הסמארטפון לגמרי, Dumb Co מציעים פשרה חכמה: הטלפון המתקפל שלהם מסונכרן עם הטלפון שלך. הרעיון הוא לא לזרוק את האייפון לפח, אלא להפסיק לתת לו לנהל לך את היום.
החברה עצמה קטנה: צוות צעיר בשנות ה-20 וה-30 המוקדמות. ולמרות שהם גדלו עם iPad ואינסטגרם, הם רוצים משהו פשוט יותר. בתוך הקליפה הצנועה של טלפון מתקפל שעולה בערך 20 דולר, הם שמים תוכנה משלהם, ככה שאפשר לגשת לאפליקציות מוכרות כמו WhatsApp, Spotify, Apple Music ו-Uber. אפילו iMessage לא נשאר מחוץ למשחק, אבל דרך אפליקציה של צד שלישי. כן, זה מרגיש קצת כמו “ששש, לא להגיד לאפל”.
מה ביקשו ממני לעשות?
התחלתי לבדוק את המכשיר במשך יותר מחודש, כש-Dumb Co קוראים לו “Dumb Phone”. אני מודה: היה לי חשוב שבמקרי חירום תמיד יהיה לי אייפון בהישג יד. בתחילה השתמשתי בטלפון המתקפל רק קצת, בעיקר כדי להראות לחברים. ואז קרה הדבר המצחיק: הם לא היו מבולבלים. הם היו פשוט קנאים.
“אני מנהלת שיחות מעניינות תוך כדי הליכה. מישהו רואה אותי ברמזור ושואל: מה זה הדבר הזה?”, אמרה אפרקה בנקס, מנהלת התקשורת של Dumb Co, כשהטלפון שלה מעוטר אבני חן. לדבריה, זה הופך את הטלפון לפתיחת שיחה, ובמקביל זה מוריד הסחות: פחות מביטים למטה למסך, יותר מסתכלים על אנשים.
כן, זה מעצבן לפעמים. ועדיין זה מרענן
הטלפון המתקפל לא מושלם. לפעמים הוא איטי יותר ממה שהתרגלתי. ובמקום לשלוח הודעות כמו שאני רגיל באייפון, מצאתי את עצמי מקלידה יותר טקסטים ב-T9. (אני אגיד את זה בקול רם: אני עדיין רוצה דאם-סיידקיק טיפש כזה עם מקלדת מלאה.)
אבל יש משהו משחרר בידיעה שאם בא לך לפתוח רשתות חברתיות, לצלם משהו שלא באמת תתעמקי בו, או לבדוק אימייל, אתה פשוט לא עושה את זה באותו רגע. זה לא “אין אינטרנט”. זה “יש חיכוך”. ובחיים שלנו, חיכוך הוא נדיר כמו חניה פנויה באמצע תל אביב.
החלק שבאמת שבר אותי: לצאת מהבית בלי האייפון
לקראת סוף החודש, פיבודי שאלה אותי אם יצאתי אי פעם מהבית רק עם הטלפון המתקפל. הודיתי שלא. הסברתי שאני לפעמים צריכה לבדוק לוחות זמנים בתחבורה ציבורית, או לעקוב אחרי Slack אם יש לי פגישה באמצע היום.
היא אמרה משהו חד: כשאת אומרת “צריך”, זה מתקרב למשמעות של “חייב אוכל או מחסה”. כן, זה שימושי לדעת מתי מגיע האוטובוס. אבל אם אין לך את המידע, את פשוט פונה לשכן ושואלת מתי הבא. ואז היא העזה בי: “עזבי את האייפון בבית. תנסי.”
באותו יום כבר תכננתי לכתוב על אירוע בספרייה מעבר לעיר. ניסיתי להסביר שלא הייתי שם אף פעם, ולא הייתי בטוחה באיזו תחנת מטרו לרדת. היא הציעה: לפני שיוצאים, פשוט תרשמי הוראות. חששתי שאני לא אוכל להקליט ראיונות. היא ענתה שה-Dumb Phone יודע להקליט אודיו.
היא סיפרה גם על עצמה: כשהחליפה לאותו סוג טלפון בקיץ שעבר, היא לא השתמשה בסמארטפון במשך שבעה שבועות. היא אפילו יצאה לטיול כביש חוצה מדינות עד ניו מקסיקו. היא לא חשבה שזה אפשרי, עד שזה קרה.
אז מה קרה בפועל?
כשהרגשתי שאין לי עוד תירוצים, יצאתי בלי האייפון. כן, הייתי לחוצה. אבל הצלחתי להגיע לעיר השנייה בלי להסתמך עליו. ברגע האמת, כשנדרשתי לשלוח הודעה ארוכה מדי ל-T9, שלחתי הודעת קול. לא קרה כלום דרמטי. העולם המשיך להתקיים, רק עם פחות רעש.
אני לא רואה את עצמי עוברת באופן מוחלט ל-Dumb Phone. אבל כן מצאתי בו כלי שעוזר לי לשים לב יותר מתי אני משתמשת באייפון, ולמה בכלל. זה כלי לשים גבולות, לא להיעלם מהעולם.
בונוס: הכיס שמחנך אותך
הטלפון מגיע עם נרתיק קטיפה שחורה. הרעיון: מכניסים את הסמארטפון לנרתיק כשיוצאים מהבית. לא הצלחתי “לגמול” לגמרי מהאייפון. אבל זרקתי את הנרתיק לתיק בטיול לחוף, למקרה. השתמשתי באייפון רק לדברים ספציפיים כמו הזמנת אוכל ובדיקת זמני רכבת. וביום עצמו, למרות שהיה לי טלפון בהישג יד, פשוט השארתי אותו. היה ספר, סנדוויץ', שתי בקבוקי מים, קצת קרם הגנה. מה עוד צריך? (טוב, חוץ ממצב רוח טוב ושהחיים לא ידרשו ממך עדכונים כל 3 דקות.)
