AI הוא כבר לא רק “המהפכה הדיגיטלית”. הוא הפך להיות כמו חתול בית שדורש גם אוכל, גם צעצועים, וגם עוד חדר. רק שבמקום פרווה יש לנו חשמל ומים, ובמקום צעצועים יש לנו מרכזי נתונים ושבבים. השבוע זה קיבל טוויסט לא נעים: בדוחות קיימות שפרסמו גוגל ואמזון מופיעים מספרים שמראים שהמרדף אחרי AI לא בדיוק עוזר לאקלים להגיע ליעדי אפס פליטות בזמן.
שתיהן מדברות על כוונה לאפס פליטות פחמן נטו בשנים הקרובות. נשמע טוב, אבל המספרים פחות. לפי הדוחות, סך פליטות הפחמן של גוגל עלה ב-25% ביחס לשנה הקודמת, ושל אמזון עלה ב-16%. אף אחת מהחברות לא אומרת במפורש ש-AI הוא הסיבה הישירה לעלייה, אבל בין השורות יש מספיק רמזים שמסבירים למה זה קורה.
מה הן מודות: יותר אנרגיה, יותר לחץ
גם אמזון וגם גוגל מספרות שהצריכה האנרגטית שלהן גדלה משמעותית בשנה האחרונה, במקביל לעלייה בשימוש ב-AI. הן גם משתמשות במדד “עוצמת פחמן” שמנסה למדוד כמה זיהום נוצר ביחס להכנסות. זה מדד שממשלות משתמשות בו לפעמים במשא ומתן על הסכמי אקלים, גם כשהמצב הכללי לא תמיד נראה כמו פרסומת.
ובמקביל, בשני הדוחות יש פרקים ארוכים על איך AI יכול דווקא לעזור לאקלים. זה כמובן נכון שיש שימושים טובים, אבל כשקוראים את זה אחרי שמגלים את המספרים, זה מרגיש כמו מחאה של מי שמבין שהמציאות לא לגמרי בצד שלו.
החלק המפתיע: לא רק האנרגיה שהן קונות
כאן מגיע השלב שבו צריך להוריד גובה ולהיכנס לפרטים. מה שמסתדר יחסית טוב אצל שתי החברות הוא פליטות שקשורות לרכישת אנרגיה: שנים של השקעות בכוח מתחדש עזרו לשמור על שליטה מסוימת. אבל זה עלול להשתנות בקרוב.
גוגל, למשל, החלה להשקיע חזק בתחנות כוח מבוססות גז כדי לעמוד בביקוש החשמלי של AI. זה לא אומר שפתאום כולן נופלות לאש, אבל זה כן אומר שבפועל יש יותר סיכוי לפליטות שמגיעות מדלקים מאובנים.
הבעיה הגדולה יותר היא במקום אחר: פליטות מהקטגוריה שנקראת Scope 3. זה סל ענק של זיהום שחברה לא שולטת בו ישירות, כמו הסחורות והשירותים שהיא קונה, או השימוש במוצרים שלה אחרי שהלקוח קונה אותם. אצל אמזון וגוגל, Scope 3 כולל גם רכישת מעבדים גרפיים (GPU) וגם את עצם השימוש במוצרים שלהן כמו טלפונים וטאבלטים.
אצל גוגל יש שני תתי-סוגים עיקריים של Scope 3: “נכסים בהון” ו”שימוש במוצרים שנמכרו”. היא מודה שהחלק של שימוש במוצרים הוא קטן מספיק כדי לא להיות משמעותי. אז מי כנראה עושה את רוב הרעש? מרכזי נתונים.
במספרים: ה-Scope 3 של גוגל גדל ב-2.1 מיליון טון מטרי בשנה האחרונה. זה גורם לו להיות כפול ממה שהיה ב-2019, השנה שגוגל משתמשת בה כנקודת ייחוס לביצועים. אמזון, לעומת זאת, רואה עלייה ב-Scope 3 בעיקר בגלל “נכסים בהון” ודלק ואנרגיה.
וכאן נכנס הבומרנג: אמזון ממש כותבת שהיא הרחיבה יכולות של מרכזי נתונים. בדוח שלה היא ציינה שב-2025 היא הוסיפה יכולות מרכזי נתונים ברחבי העולם יותר מכל חברה אחרת, כולל יותר מ-1.2 גיגה-וואט ברבעון הרביעי בלבד.
למה דה-קרבוניזציה נהיית קשה: בנייה ושבבים
ההשקעות האלה מסבירות למה פתאום קשה יותר “לנקות את המערכת”. במשך שנים, התרומה העיקרית לפליטות הייתה אנרגיה למשרדים ומרכזי נתונים קטנים יחסית. אפשר היה לפצות על זה עם כוח מתחדש ואחסון אנרגיה.
אבל AI שינה את כללי המשחק. חברות טכנולוגיה עדיין יכולות להפעיל מרכזי נתונים עם מתחדש ועוד סוללות, אבל יותר ויותר הן חוזרות לפתרונות שמבוססים על דלקים מאובנים כדי לעמוד בביקוש. זה לא טרגדיה בלתי הפיכה, אבל זה בהחלט מקשה על לעמוד בהבטחות לאפס.
הבעיה החריפה יותר היא לא ההפעלה אלא הבנייה עצמה: מרכזי נתונים דורשים פלדה ומלט, ושתי התעשיות האלה ידועות ככבדות במיוחד מבחינת זיהום. גם אם יש סטארטאפים שמנסים לייצר גרסאות דלות פחמן, הם עדיין לא מוכנים להיקפים שחברות טכנולוגיה צריכות.
ואז מגיע החלק הכי “חנוני ומעצבן”: ה-GPU והזיכרון שמניעים את בום ה-AI. ייצור מוליכים למחצה צורך הרבה מאוד אנרגיה, ורוב מפעלי הייצור המתקדמים נמצאים באסיה, שבה רשתות החשמל עדיין נשענות הרבה על דלקים מזהמים. בנוסף, חלק מהכימיקלים בתהליך הייצור הם גזי חממה חזקים במיוחד, שיכולים לחמם את האטמוספרה פי אלפים יותר מ-CO2 באותה כמות.
אז מה עושים? אפשר, אבל זה עולה בזמן וכסף
בסוף, אף אחד מהאתגרים האלה לא מתאר “אי אפשר”. אבל כדי לעמוד ביעדי נטו-אפס, חברות יצטרכו להגדיל רכישות של אנרגיה מתחדשת, להשקיע בייצור מתקדם של פלדה ומלט, ולרכוש מיליוני טונות של זיכויי הסרת פחמן. במילים פשוטות: אפשר לעשות את זה, אבל אימוץ AI לא בדיוק עשה את הדרך קצרה יותר.
והמסר לציבור? AI הוא לא רק מודל שפה שמפטפט יפה. הוא תשתית פיזית עם מחיר סביבתי. לפעמים, בדיוק כמו בחיים: המהפכה מגיעה, אבל החשבון מגיע אחר כך.
