קיר סטארמר מציג תכנית השקעה גדולה מאוד להגנת בריטניה, אבל במקום לקבל מחיאות כפיים הוא מקבל ביקורת צורבת. הוויכוח לא נסוב רק על הסכום, אלא על הפרט הכי רגיש: עדיין אין תאריך ברור שבו בריטניה תגיע ליעד של 3% מהתמ״ג שמוקדש להגנה.
במרכז הסיפור עומדת תכנית ההשקעה בהגנה בסך 15 מיליארד ליש״ט. לפי הטענות שנשמעות מהצדדים הפוליטיים והצבאיים, היא לא מספקת את מה שהכוחות באמת צריכים. יותר מזה: נטען שבמהלך גיבוש התכנית התעלמו מפניות של גורמי צבא ומודיעין, שפשוט ביקשו דחיפה תקציבית נוספת.
הבעיה השנייה היא ניסוח ההבטחה. התכנית אמנם מדברת על הגדלת ההוצאה להגנה, אבל על הגעה ל-3% מהתמ״ג נאמר שזה יקרה “במהלך הפרלמנט הבא”. זה משפט יפה לתדרוך, אבל קשה למפקדים, כי בעולם של איומים גיאופוליטיים לא מחכים להמשך קדנציה.
מי הצית את הזעם ומדוע זה כבר לא רק מספרים
אחד השמות המרכזיים הוא ג׳ון הילי, שכבר התפטר מוקדם יותר אחרי שהתכנית התעכבה ולא נתנה תשובה מספקת. הוא טען שמדובר בטריקים חשבונאיים: שה-15 מיליארד לא באמת “נוספים” כפי שזה נשמע, אלא מורכבים משילוב בין כסף מזומן לבין כוח קנייה. הטענה הבולטת שמסתובבת עכשיו: בפועל מדובר ב-11.5 מיליארד במזומן ועוד 3.5 מיליארד בכוח קנייה.
מכאן הוויכוח מתגלגל גם לשאלה מה באמת יגדל בשטח: מוכנות, זמינות של מטוסים וספינות, והיכולת להגיב במהירות. הילי הזהיר שהאיומים רק גדלים, הדרישות מהמערכת עולות, ובמקביל בריטניה תגיע רק ל-2.7% מהתמ״ג להגנה עד 2030. ואז נשאלת השאלה: מי מבטיח שזה יספיק מול הרף שמציבים נאט״ו וארה״ב?
נאט״ו, טראמפ והלחץ האמריקאי
סטארמר מתכנן לקחת את התכנית לוועידת נאט״ו בטורקיה. העניין כאן הוא לא רק בזירה האירופית, אלא גם ברוח הגבית שמגיעה מארצות הברית. תחת דונלד טראמפ נטען שארה״ב תהיה מוכנה להגן על אירופה מפני תקיפה רוסית רק אם בריטניה ובעלות ברית אחרות יעלו את ההוצאה על ביטחון.
במקביל, הילי התפטר אחרי שממשלת בריטניה לא התערבה מול האוצר לאחר הצעה סופית של 13.5 מיליארד ליש״ט למשרד ההגנה עבור ארבע השנים הבאות. כלומר, גם אם ההצהרות נשמעות כמו “עוד כסף”, מאחורי הקלעים זה נראה כמו מאבק על מי מוותר למי.
מה יש בתכנית עצמה: לא רק ספינות ותקציבים
התכנית משתרעת על פני יותר מ-80 עמודים ומדברת על השקעה כוללת של 298 מיליארד ליש״ט בארבע שנים בכל זרועות ההגנה. בתוך זה יש סעיפים די ספציפיים: 63 מיליארד לחיזוק ההרתעה הגרעינית, כולל צוללות, ראש קרב חדש ורכישת 12 מטוסי F-35A. עוד 26 מיליארד לשדרוג בסיס ימי גדול מאוד, כולל פאסליין, פורטסמות׳ ודבונפורט. בנוסף יש 11 מיליארד לתחמושת וכלי נשק כדי להגדיל מלאים, ו-8 מיליארד לאפשרות לבניית מטוס קרב חמקני חדש לדור הבא של חיל האוויר המלכותי.
יש גם סעיף טכנולוגי שמדליק ויכוחים: 5 מיליארד ליש״ט על מל״טים. דווקא זה הפך לנקודת חיכוך ציבורית. שר לשעבר בתחום הכוחות הצביע על כך שמל״טים הם כיום חלק עצום מהקטל והנפגעים במלחמה באוקראינה ולכן צריך לתעדף אותם. מנגד, בתכנית עצמה לא כולם השתכנעו שזה מספיק.
הפער הגדול: אין תוכנית ברורה לעלייה ל-3%
הביקורת המרכזית היא פשוטה: גם אם ההיקף הכולל מרשים, אין מסלול ברור שמסביר מתי בדיוק בריטניה תגיע ל-3% מהתמ״ג, ובטח לא איך תתקדם לכיוון 3.5% שמחויבת בו מול נאט״ו. יש גם כיוון אסטרטגי לשילוב אוטונומיה: ספינות, מטוסים וכלי רכב ללא צוות ייכנסו בהדרגה במקום מערכות מאוישות.
ובסוף, זה חוזר לאותו משפט שמדליק את כולם: בבריטניה רוצים להיראות קשוחים ובטוחים. אבל בלי תאריך ברור ליעד 3% ועם ויכוח על מה באמת נחשב “תוספת”, קשה למערכת הביטחון לנשום לרווחה. ושם, כנראה, מתחילה הכעס האמיתי.
