אם אתם מחפשים את המתנה הכי קלישאתית לדודה, אתם כבר יודעים מה זה: מסגרת תמונות דיגיטלית שמציגה סליידשואו של המשפחה. זה נשמע חמוד, עד שמגיעים הביתה ומגלים מסך מואר, פלסטיק קצת זול, וכבל שמתחנן שיסתירו אותו. אז Aura כנראה אמרה לעצמה: יאללה, מספיק. והוציאה את Aura Ink מסגרת שמבוססת על e-ink, עד כדי כך שהיא לא נראית בכלל כמו משהו דיגיטלי.
בואו נעשה סדר: מסגרות דיגיטליות קיימות כבר שנים, אבל הן לרוב מאכזבות כי יש כאן פער בין חלום לאפליקציה. חלום: “תלו את זה על הקיר ותשנו את האמנות לפי מצב רוח”. מציאות: “חברו לחשמל, הסתירו כבל עבה, ותוותרו על האווירה כי יש לכם מסך בוהק בסלון.” Aura ניסתה לפתור את זה כבר לפני עשור, אבל צבע ב-e-ink פשוט לא היה אפשרי באמת למסגרת תמונות עד עכשיו.
מה זה e-ink ולמה זה מרגיש כמו ספר ולא כמו מסך?
e-ink זו הטכנולוגיה שאתם מכירים ממכשירי קריאה כמו קוראי ספרים אלקטרוניים. הרעיון הוא לקרב את חוויית הקריאה למה שמרגיש טבעי בעיניים, כלומר פחות “עומס מסך” של LED. ב-Aura זה אותו עיקרון, רק במקום טקסט יש תמונות. והקטע המצחיק: למרות שהטכנולוגיה מוכרת, לא היה הרבה מוצרי e-ink צבעוניים בשוק.
הסיבה פשוטה וכמעט לא פוטוגנית: היצרנים שמייצרים מסכי e-ink כרגע מסוגלים לייצר רק שישה צבעים: אדום, כחול, ירוק, צהוב, לבן ושחור. עכשיו תדמיינו כמה צבעים יש בעולם האמיתי. כמה צבעים יש בתמונות משפחתיות. כמה צבעים יש בשקיעה. זה מרגיש כמו להגיד לצלם נוף: “תעבוד עם פלטה של שש פחיות ספריי.”
איך הופכים שש צבעים לגרדיאנטים חלקים?
פה נכנס הקסם המתמטי: Aura משתמשת באלגוריתם דית’רינג שמערבב את הפלטה המוגבלת לתבניות שהעין “קוראת” כמעברים חלקים. כלומר, לא באמת יש מיליוני צבעים במסך, אבל מספיק שהמוח משלים את החסר כדי שהתמונה נראית קרובה למקור.
החברה גם מספרת שהאלגוריתם עוצב במיוחד עבור דיוקנאות של אנשים, כי ברוב הבתים תמונות משפחתיות הן הלחם והחמאה. אני, כמובן, מרדתי: טענתי נסיעות, כי מי צריך “תמונות של אנשים” כשאפשר שקיעות במלוא הדרמה?
האפליקציה: קל לתפעול, וקצת מסוכן מבחינת בדיחות
כל המסגרות של Aura מתחברות לאפליקציה. משם מעלים תמונות מהטלפון, מהדפדפן, דרך אימייל, iCloud או Google Photos. בפועל, זה מרגיש ידידותי גם למי שלא חי בתוך אפליקציות. וזה חשוב, כי מסגרת תמונות לא שווה כלום אם רק חנון אחד יודע להקים אותה.
יש גם פיצ’ר חברתי: אם לאחותך יש תמונה חדשה של התינוק, היא יכולה להעלות אותה לספרייה משותפת והמסגרת תציג אותה. לא ניסיתי, כי אין לי עוד Aura בבית של מישהו שאני מכיר, אבל אם היה… כן, הייתי כנראה מנצל את זה כדי להפיל על המשפחה תמונות “לא צפויות”. האם אני בן אדם רע? לא יודע. אני רק אומר שזה רעיון מצוין.
Ink מול Aspen: צבע לא מושלם, אבל נראה יוקרתי
קיבלתי גם את מסגרת ה-Aspen הקלאסית בגודל 12 אינץ’ עם LED, כדי להשוות. והופתעתי: ה-Aspen נראית מעולה בפני עצמה, עם תאורה דיסקרטית ומאט-אנטי-רפלקטיבי שעושה לה תחושה יותר פרימיום. בנוסף, ה-LED מוקף “שטיח” שנראה כמו נייר, מה שמטעה את העין לחשוב שזה צילום מודפס ולא מסך.
ב-Ink, לעומת זאת, הצבעים לא תמיד יוצאים זהים למקור. כשמשווים את אותה תמונה בדיוק, רואים סטייה. אבל אם אתם לא צלמים שמודדים איזון לבן במיקרוסקופ, זה לרוב לא מפריע. זה אפילו מרגיש לפעמים כמו בחירה אמנותית, גם אם אתם יודעים שזה בא ממגבלה טכנולוגית.
כמובן, צלמי אנלוג אוהבים להיתפס על סטיות קטנות במעבדה, אז מי שממש מחפש עקביות מושלמת בצבעים עלול להתבאס. ואם אתם רוצים להחליף תמונות ידנית: המסגרת יכולה להיראות כאילו היא “מסתדרת” או “מתקנת את עצמה” במשך בערך דקה, כי היא צריכה להריץ את תהליך הדית’רינג על החומרה.
ההתקנה והטעינה: כמעט בלי דרמה
ההתקנה מרגישה יציבה, והמסגרת ניתנת לשליפה מהקיר בקלות. טעינה מתבצעת דרך USB-C בערך פעם בחודש. כשהאורות כבויים או שאתם לא בחדר, התצוגה נכנסת למצב שינה כדי לחסוך סוללה.
אז זה מוצר טוב באמת?
במחיר של 499 דולר, אני לא הייתי קורא ל-Ink “זול”. ה-Aspen עולה 229 דולר. אבל מעבר לדיוק צבעוני שלא תמיד מושלם, קשה לי לדמיין איך אפשר היה לעשות את זה יותר טוב בתוך מגבלות e-ink. כי בסוף, הדבר החשוב הוא איך זה נראה על הקיר: Aura Ink מצליחה להיראות כמו תמונה, לא כמו מסך. וזה, בואו נודה, זה בדיוק כל מה שרצינו מהמתנה המשפחתית הזאת מלכתחילה.
