רובוטים יודעים לבצע משימות. אבל יש הבדל ענק בין “יודע” לבין “מרגיש”. והחלק שמסבך את הכול הוא המגע: איך יודעים כמה להפעיל כוח כדי לא לשבור משהו עדין, או איך להזיז אצבעות כך שיתאימו לצורה לא צפויה. עכשיו נכנס לתמונה עולם הידיים התותבות, עם רעיון די מהפכני: אם אנשים עם ידיים תותבות יכולים “למדוד” מגע וכוח, אולי אפשר ללמד את הרובוטים את אותה שפה.
ABB Robotics הודיעה על שיתוף פעולה עם חברת ביו-טכנולוגיה בקליפורניה בשם PSYONIC. המטרה: שהרובוט השיתופי של ABB, GoFa cobot, ישתמש ביד התותבת Ability Hand של PSYONIC. כן, אותה יד תותבת, רק שבמקום לשבת על אדם, היא תספק לרובוט נתונים בזמן שהוא מבצע פעולות.
הדבר שאנשים עם תותבת יודעים לעשות טוב
הטענה המרכזית פשוטה, אבל המשמעות שלה גדולה: זריזות ידנית אנושית והאינסטינקט להבין איך לתפוס אובייקטים שונים הם מהדברים הכי קשים לשחזור ברובוטיקה תעשייתית. במילים אחרות: רובוט יכול לחזור על תנועה, אבל אדם יודע להתאים את עצמו תוך כדי מגע.
Marc Segura, נשיא ABB Robotics, מסביר שהיכולת הזו היא בסיס לרובוטים אוטונומיים ורב-תכליתיים באמת. ושם השותפות נכנסת: “לסגור את הפער” בין יד אדם ליד רובוט, באמצעות למידה על העולם דרך נתונים מהסוג שהיד התותבת מפיקה.
מה בדיוק הרובוט “לומד” מהידיים התותבות?
Ability Hand של PSYONIC פותחה במקור כתותבת. היא משלבת שליטה מיואלקטרית, חיישני מגע ומנגנון גמיש. העיצוב קל משקל, עם כמה מפרקים נעים. אבל הקטע המעניין הוא החיישנים: יש בה חיישני לחץ ומשוב רטט שמאפשרים לזהות מגע, את עוצמת האחיזה, וגם מתי משחררים את האובייקט.
בנוסף, האצבעות עצמן גמישות ומסוגלות להסתגל לצורות לא סדירות, לאובייקטים שנלחצים או מתעוותים. כלומר: זה לא רק עניין של “כמה כוח”, אלא של איך האצבעות מתמקמות בתוך המגע עצמו.
שאלה קריטית: למה זה יעבוד דווקא ברובוטים?
כי השותפות לא מסתפקת בלהדגים. היא מתכוונת לחקור איך נתוני מגע ותנועה שנוצרים משימוש בתותבת יכולים לאמן רובוטים לבצע משימות משתנות שקשה לאוטומטית. ABB מאמינה שה-GoFa coboat נותן דיוק וחזרתיות מספיקים כדי לתרגם את נתוני האחיזה שמקורם באדם לפעולות רובוטיות עקביות.
וזה לב הסיפור: דיוק. החברה מאמינה שכדי לשחזר וריאציות קטנות בעוצמת האחיזה, במיקום האצבעות ובתזוזות, צריך להגיע לרמת אמינות גבוהה. אחרת, רובוטים יצליחו במשימות “קלות”, וייכשלו בדיוק איפה שבני אדם מצטיינים: עבודה עדינה ומורכבת.
איפה זה יכול להתגלגל הלאה?
החברות רואות בזה צעד לקידום בינה מלאכותית פיזית בתעשייה: מערכת רובוטית שלומדת מאינטראקציות בעולם האמיתי, ואז משתמשת בידע הזה בצורה אמינה בסביבה תעשייתית. אם זה יצליח, זה עשוי להשתלב במגוון תחומים: ייצור רכב, תעשיית חלל, אריזה ולוגיסטיקה, ואפילו מדעי החיים.
ובמקום שרובוטים יתפסו רק דברים “סטנדרטיים”, הכיוון הוא לאפשר להם לבצע משימות שחוזרות על עצמן, עבודה פיזית מאתגרת, וגם תפקידים שקשה לבצע בצורה עקבית בקנה מידה גדול. התוצאה שכולם מחפשים: יותר פרודוקטיביות, יותר גמישות, וסביבת עבודה בטוחה יותר.
בסוף, זו לא רק טכנולוגיה חדשה. זו סוג של תרגום: איך הופכים אינטואיציה אנושית למידע שאפשר ללמד אותו למכונה. השאלה הגדולה היא האם רובוטים באמת יתחילו “להרגיש” או שהם רק יחקו את התחושה. אבל בינתיים, הידיים התותבות כבר עשו את הצעד הראשון.
