ארין ברוקוביץ', פעילת סביבה עם טייטל של “אל תעשו לי בלאגן ואז תספרו לכולם שזה לטובת הכלל”, יוצאת למשימה חדשה: להכניס שקיפות לבנייה של מרכזי נתונים וההשפעה שלהם על קהילות סמוכות. כן, גם על זה.
ברוקוביץ' מוכרת לרבים דרך סרט שבו גולמה על ידי ג'וליה רוברטס, סיפור משפטי שנחרט חזק בתודעה. אבל הפעם מדובר פחות באולם בית משפט ויותר במשהו הרבה יותר “אינטרנטי”: אתר חדש שמציג מפת מרכזי נתונים ברחבי ארצות הברית.
האתר לא מציג את זה כאמת מוחלטת מהיום הראשון. הוא מתאר את המפה כעבודה בתהליך, ובמקום להסתמך רק על נתונים רשמיים, הוא כולל גם מרכזי נתונים שדווחו על ידי אנשים מהאזור. כלומר: השכנים מספרים, לא רק החברות שמגישות ניירת.
כמעט 4,000 דיווחים בחודש אחד
בפוסט שכתבה, ברוקוביץ' סיפרה שאחרי שקראה לציבור לדווח על בעיות שקשורות למרכזי נתונים, היא קיבלה כמעט 4,000 פניות כבר בחודש הראשון. זה לא “קצת תגובות”. זה גל של סיפורים, שאלות ותחושות.
והדבר הכי בולט? היא אמרה שהחשש הכי נפוץ שחוזר שוב ושוב הוא לא רעש, לא צריכת מים, ולא אפילו העלייה בחשבונות החשמל. אלא מילה אחת שמופיעה שוב ושוב בתוך ההגשות: שקיפות. אנשים רוצים לדעת מה קורה ליד הבית שלהם, ומתי.
לא נגד מרכזי נתונים ולא נגד AI: נגד הדפוס
חשוב לה: ברוקוביץ' לא מציגה עמדה של “בואו נבטל את כל מרכזי הנתונים” ולא מתקפת חזית נגד AI. היא ממקדת את הביקורת במשהו אחר לגמרי: הדפוס שמתואר במפה שלה.
לדבריה, הבעיה מתחילה בפרויקטים שמוכרזים אחרי שכבר הושגו האישורים. כלומר, התהליך מתקדם מאחורי הקלעים, ואז פתאום מגיע השלב שבו “טוב, עכשיו תסתכלו מה בונים אצלכם”. בנוסף, היא טוענת שיש מפתחים שלא חוזרים לשיחות, ולא עונים לפניות של תושבים שמנסים להבין מה יקרה בשטח.
והחלק הכי רגיש: לטענתה, יש גורמים מקומיים שחתמו על הסכמי סודיות מול מפתחים, לפני שהשכנים בכלל ידעו שמדובר בפרויקט שמתקרב.
למה זה חשוב עכשיו?
מרכזי נתונים הם הבסיס שעליו יושבים שירותים מודרניים, כולל כאלה שקשורים ל-AI. אבל ככל שהביקוש עולה, כך גם השאלה מי באמת שולט על המידע ועל ההחלטות סביב הפרויקטים. וברוקוביץ' פשוט דוחפת את זה קדימה דרך שקיפות פומבית.
במילים פשוטות: אם הטכנולוגיה היא העתיד, אז לפחות שהשכונה תדע מה מכניסים לה לעתיד. כי “נחכה שנגלה” זה תרגיל מסוכן, וגם פחות כיף כשמדובר בתשתיות בסדר גודל של מרכזי נתונים.
