יש טרנדים שהם פשוט מוזרים, ויש כאלה שמרגישים כמו שילוב בין סרט אקשן לגרסה מעוותת של משחקי חברה. בזמן האחרון רואים ברשת סרטונים של בני נוער בארה"ב שמנסים לבצע “Scientology Run” או “ראיידרים”: הם נכנסים במהירות לתוך מבנים של כנסיית הסיינטולוגיה, חומקים מאנשי אבטחה ומדלפק הקבלה, ואז דוחפים עמוק יותר אל פנים הבניין. הרעיון: להגיע כמה שיותר רחוק, כאילו זה מסלול מכשולים, ואז להיעצר או להישלף מהשטח.
הכנסייה עצמה נוסדה ב-1954 על ידי הסופר האמריקאי ל. רון האברד. היא מציגה את עצמה כדת שמטרתה, לפי המסרים שלה, להביא את המאמינים ל“חופש מוחלט ואמת”. בראש הארגון עומדת דמות מרכזית בשם דיוויד מיסקבייג', ולכנסייה יש גם לא מעט מעריצים הוליוודיים. מספיק להזכיר שמות כמו טום קרוז, ג’ון טרבולטה, אליזבת מוס ואריקה כריסטנסן. גם קייט הולמס מוזכרת בהקשר הזה, אחרי שפרשה מהקשר עם קרוז בעקבות הגירושים ב-2012.
אז למה בכלל שמישהו ינסה “לרוץ” לתוך מקום דתי? התשובה די צינית: כי זה עובד על הרשת. הסרטונים האלה בנויים לפי אותה נוסחה: כניסה מהירה, בלגן עם מאבטחים, ואז תקווה שהמצלמה תתפוס את רגע ה“התקדמות” לפני שמישהו עוצר אותם. חלק מהיוצרים אפילו מדברים על זה כמו על הישג, כמעט משחק וידאו. אחד המשתמשים, שמזוהה כ-@swhileyy, צבר סביב סרטון אחד כ-4 מיליון צפיות. וזה עוד לפני שמתחילים לספור שיתופים בפלטפורמות אחרות.
הויראליות היא הפרס, אבל מה המחיר?
במקום שבו “תוכן” אמור להיות בידור, כאן אנשים בעצם נכנסים לנכסים פרטיים בלי אישור. יש מי שמגיב לזה בהתלהבות, ויש מי שממש לא מבין את ההיגיון. משתמש אחד כתב: “אוקיי, אז תנסו את הוותיקן או את הכעבה, נראה איך זה יסתדר. בכל מקרה זו פלישה לרכוש פרטי וזה לא בסדר, לא משנה מה אתם מאמינים.”
אחרים שאלו שאלות פשוטות יותר: “זה משהו שאנשים עושים באמת? יש עוד סרטונים? איפה נרשמים?” ויש גם מי שנתן פרשנות בסגנון סאטירי: “כשאתה מגיע לקומה העליונה ואתה רואה health bar קופץ עם השם של טום קרוז.” כלומר, מבחינתם זה הופך לבדיחה, אבל המציאות מאחורי הקלעים הרבה פחות קומית.
הקטע המטריד: מישהו מנסה לעצור אותם
עוד תגובה בולטת: “אני לא מבין למה הם מסכנים את עצמם כדי לעצור אותם. אם זה באמת עניין גדול, שיקראו לאבטחה או למשטרה. אבל אל תסכנו את החיים שלכם, כי אי אפשר לדעת מה עלול לקרות.”
וזה בדיוק המקום שבו הסיפור נהיה מוזר יותר: אם המטרה היא “להגיע כמה שיותר רחוק”, אז כל מי שמנסה לעצור אותם הופך לחלק מהתסריט של הסרטון. כלומר, הויראליות מדרבנת התנהגות שמגדילה סיכון לשני הצדדים. זה לא רק “אתגר”, זה דינמיקה שמייצרת סיכוי להתנגשות, פציעות, או לפחות לחץ מיותר במקום שמוגדר כמתחם עם נהלים.
והרשת הרי גם ככה מלאה בעצות מסוכנות
כמו תמיד, בזמן שהטרנדים תופסים כותרות, מגיע גם רעש בריאותי. בחודש האחרון הושמעה אזהרה חמורה סביב טרנד אחר ברשת: לא להסתמך על גוגל, יוטיוב ופייסבוק כדי להבין בריאות נפשית ונוירודיוורסיות. כשמסתכלים מקרוב על תוכן בטיקטוק, נמצאו שיעורי טעויות גבוהים במיוחד בסרטונים שקשורים ל-ADHD ולאוטיזם. ובמקביל, הועלתה טענה שחשיפה לתכנים כאלה עלולה לגרום לצעירים להאמין שיש להם הפרעה מסוימת בלי אבחון מקצועי או בדיקה פנים אל פנים.
אז אם מסכמים את זה בשורה אחת: “Scientology Run” הוא לא רק טרנד מוזר, הוא מראה איך הרשת הופכת פלישה לסוג של הישג, ויוצרת מציאות שבה סיכון אישי מתערבב עם צפיות. והשאלה היחידה שבאמת נשארת פתוחה היא: מי מרוויח מזה יותר, האנשים שמסתכנים, או האלגוריתם שמקבל עוד קליק?
