תארו לכם שמישהו מבקש מכם לפתור קובייה הונגרית, אבל עם כיסוי עיניים. עכשיו תוסיפו לזה שעון סטופר שמתקדם בלי רחמים. זה בדיוק מה שעשה טומי צ’רי, בן 21, כששחזר את תואר שיא גינס: פתרון קובייה 3x3x3 תוך 11.56 שניות, כשהוא בכלל לא רואה את הקובייה.
והקטע המעניין? זה לא היה “פעם ראשונה” שלו. צ’רי לקח את השיא לראשונה ב-2021 עם 15.27 שניות, ומאז הוא כמעט בכל שנה שיפר את המספר. כלומר, זה לא חד פעמי של מזל או תרגול חד-פעמי. מדובר במשהו שכנראה יושב על שיטה, חזרות, וזיכרון שרירי של מהלך אחרי מהלך.
השיא האחרון שלו נקבע ב-28 ביוני, באירוע Mid-Atlantic Quiet Championship 2026, בעיר ברנבּורג, ניו ג’רזי. חשוב להבין: זה לא “משחק” של קהל. באירוע כזה, כשאתה עושה שיא, אתה צריך להיות מדויק. וכאן, הדיוק מגיע בלי ראייה. אז מה בעצם קורה בראש של מי שמתאמן על זה?
שאלה שמסקרנת יותר מהמספר עצמו
11.56 שניות זה שורה אחת בכתבה. אבל השאלה היא איך בכלל אפשר לחשב מהלך כשאין לך מושג איך הקובייה נראית ברגע נתון. התשובה הסבירה היא שהמתחרה לא “רואה” את המצב החדש, אלא מפעיל תבניות שכבר הוטמעו: זיהוי סדרות תנועה, מעבר בין מצבים, והשלמת פתרון לפי אלגוריתמים קבועים. זה יותר כמו לנגן סולו בעל פה מאשר להרכיב פאזל לפי תמונה.
מי לקח את השיא לפניו?
לפני השיפור של צ’רי, השיא האחרון עמד על 11.67 שניות, והוא נקבע על ידי האוסטרלי צ’ארלי אייגינס. גם זה קרה באירוע Cubing at The Cube 2026, בסידני, ב-10 בינואר. כלומר, אנחנו לא מדברים על פער של שנים. אנחנו מדברים על מרווחים של עשיריות שנייה, מה שמראה שרמת התחרות מטורפת.
והתואר הוא לא רק שיא בודד
עוד פרט קטן אבל משמעותי: צ’רי ואייגינס הם כרגע שותפים להחזקה בתואר של הזמן המהיר ביותר בממוצע לפתרון קובייה 3x3x3 עם כיסוי עיניים. שניהם השיגו ממוצע של 14.05 שניות. במילים אחרות, לא רק שהם מסוגלים “לירות” פתרון אחד מהיר. הם מצליחים לעשות את זה עקבי. וזה מה שבדרך כלל מפריד בין חובבן שמצליח במקרה לבין מקצוען שמנהל תהליך.
צ’רי גם אמר משהו שמרגיש אנושי למדי בתוך כל המיתולוגיה של שיאים: השיא האחרון אצלו היה הראשון מאז 2024, והוא מתרגש סוף סוף להשתפר שוב ומקווה להמשיך. וזה מחזיר אותנו לנקודה הביזארית באמת: העולם שלנו מלא באנשים שמודדים ביצועים לפי מה שרואים. כאן, דווקא מה שלא רואים הוא שמוביל.
הדבר הכי מוזר בכל הסיפור
לא המספר 11.56. לא העובדה שזה עם כיסוי עיניים. אלא העובדה שיש ענף שלם שבו ההבדל בין “בערך” ל”מושלם” הוא עשירית שנייה, והרבה מזה קורה במוח, לא בעיניים. אם זה לא מזכיר קצת קסם, אז לפחות זה מזכיר מדע שמתחפש לספורט.
