יש רגעים שבהם אתה חושב: רגע, זה באמת קורה? ובכן, כן. בימים האחרונים ישבתי בחום של נבדה, באירוע ספורטיבי שמרגיש כמו שילוב של תוכנית כישרונות, קטע פרסומי וקצת WWE, רק עם משקולות. מול העיניים שלי, גבר אחד בשם בודי סנטאבי מנסה להרים מעל הראש משקולת בסגנון snatch במשקל 183 קילו. אם הוא מצליח, הוא מקבל 250 אלף דולר.
סנטאבי הוא קנדי עם שרירים שנראים כאילו מישהו פסל אותם עם טמפרטורת גיהנום: זרועות ענקיות, כמעט קומיקסיות. אחרי כמה שניות של מאבק, הוא מפיל את המוט. זה מוגדר כ”אין הרמה” רשמית, והוא מתרחק בבעיטה של אכזבה, עם פרצוף שאומר: אני קללתי. וזה רק מבוא לכמעט 42 מתחרים: ממרימי משקולות דרך שחיינים ועד רצים, שהתכנסו בלאס וגאס בסוף שבוע של יום הזיכרון לתחרות Enhanced Games.
Enhanced Games, או: אולימפיאדת הסטרואידים שעברו ל-Next Level
מבקרים קוראים לזה “אולימפיאדת הסטרואידים”, וזה לא רק כינוי. כמעט כל המשתתפים מגיעים עם חומרי עזר לשיפור ביצועים: אנאבוליים, טסטוסטרון, פפטידים, הורמוני גדילה ועוד. והחלק שבאמת מסובב את הראש: זה לא נעשה בחשאי. יש צוותים רפואיים שמלווים את המתחרים, והם גם היו באיחוד האמירויות במשך 12 שבועות במתחם עילית, עם אימונים לצד רופאים שבנו “פרוטוקולים” אישיים, כמו קוקטיילים תרופתיים מותאמים.
כדי להפוך את זה אפילו יותר “ספורט אבל לא ממש”: המשתתפים מקבלים גם דמי הופעה על עצם ההשתתפות. ואם מישהו שובר שיא עולמי או מסיים ראשון, הוא מקבל בונוס נוסף. בספרינט ל-100 מטר ולשחייה ל-50 מטר, הבונוס יכול להגיע עד מיליון דולר. בקיצור: לזרוק את ספר החוקים של הספורט המקצועי דרך חלון פתוח, ואז להדביק עליו ניאון של שיווק.
למה כתב טכנולוגיה נמצא שם?
כי מי שמאחורי זה הוא לא רק “יזמים של שטויות”. זה פרויקט של חברת סטארטאפ לשעבר, עם שורשים של קריפטו, AI וביוטק, שיש לה גיבוי של משקיעים גדולים. וזה גם יושב על מגמה שהעמק מאמץ בחיבוק ענק: שיפור גוף באמצעות תרופות בהזרקה ותוספים דרך הפה. מצד אחד, ארגוני בריאות וספורט מסורתיים מתנגדים. מצד שני, המארגנים אומרים שהם מתקנים בעיה אמיתית: הרבה ספורטאים כבר משתמשים בחומרים, פשוט בשקט ובסיכון, בלי פיקוח רפואי אמיתי.
הם טוענים: אצלנו זה מוצהר, מנוהל רפואית, ומפחית סיכונים. יפה. אבל הנה ה”טוויסט”: זה גם עסק. Enhanced Games היא חלק מ-Enhanced Group, חברה ציבורית שהונפקה מוקדם החודש לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר. החברה מוכרת טיפולים אישיים, כולל פפטידים, תרופות כמו GLP-1 לירידה במשקל, זריקות טסטוסטרון ועוד חומרים שמטרתם “לשפר” פיזית.
החברה גם שיתפה פעולה עם חברת AI בשם Rezolve Ai כדי להשיק פלטפורמת טלרפואה דיגיטלית. הרעיון ברור: לקחת את מה שעבד בלאס וגאס ולהפוך את זה לרשת הפצה גלובלית לצרכנים שרוצים להתחזק ולהיראות צעירים יותר. כן, יש אישורים רגולטוריים לחלק מהחומרים, אבל החשש הוא נורמליזציה: אם אנשים יראו את זה כ”בסדר”, זה עלול לחלחל לתרבות ולדחוף חלקים מהציבור לחפש חומרים פחות מפוקחים ומסוכנים יותר, בעיקר צעירים.
פפטידים בארץ החלומות של סטארטאפים
בימים שלפני המשחקים ראיתי עד כמה תעשיית הפפטידים הפכה לנקודת מפגש חמה. בארה”ב החלה התעניינות ציבורית גוברת, כולל דיבורים של פוליטיקאים ואנשי מדיה על נגישות מוגברת. זה יוצר מצב לא נוח לתעשייה: מצד אחד, יש מי שמנסה להקדים תרופה-לפני-שהרגולציה נרגעת. מצד שני, יש מי שמתחייב רק למה שמאושר רשמית.
בעמק הסיליקון, הטיקטוק של עולם הביוכימיה כבר כאן. יש סטארטאפים שמוכרים פפטידים מאושרים, ויש גם מועדונים שמארחים “מסיבות הזרקה” לחברים מהאליטה. וזה לא נשאר רק בקליפורניה. תרבות כושר רחבה יותר מאמצת את זה, עם טרנדים של “looksmax” שמדגישים שיפור מראה בכל מחיר.
ביום המשחקים: פחות אולימפיאדה, יותר מופע
ב-24 במאי, יום התחרות עצמו, הכול רץ מהר. בנוי אצטדיון פתוח של 50 מיליון דולר, נבנה תוך שבועות. יש מסלול, בריכות, ומתחם ענק למרימי משקולות. הקהל מחא כפיים גם כשחם כמו תנור.
האווירה? הרבה יותר “אמריקה גוט טאלנט” מאשר “ספורט אולימפי”. מוזיקת להקות כמו The Killers סוגרת את האירוע. המתחרים נראים כמו טיטאנים מיתולוגיים, והמנהלים מסתובבים בחליפות מהודרות, עם אנרגיה של מי שיודע שהוא בידור וגם פרסום.
בזירה עצמה היו רגעים מרשימים באמת. למשל, שחיין אמריקאי האנטר ארמסטרונג, שבוחר לא לקחת שום תוסף או פרוטוקול. למה הוא שם? כי הוא רוצה כסף, כן, אבל גם רוצה לשמור על “שיא נקי” ולהחזיק לעצמו את ההזדמנות האולימפית. מנגד, מתחרים אחרים מנסים לשבור שיאים, ובאמת קשה להתעלם מהדרמה.
הסיום: שיא עולמי ראשון של Enhanced
הערב נחתם בנקודה שנראית כמעט מתוכננת: המרוץ האחרון של הלילה, 50 מטר חופשי לגברים, נגמר בשיא עולמי ראשון של האירוע. קריסטיאן גקולומביס מגיוון, שחיין ענק מגובה 2.03 מטר בערך, עבר ב-20.81 שניות ושבר את השיא הקודם ב-0.07. הקהל השתולל, אורות המקום הבהבו באווירת משחק טלוויזיה, והמנהלים רצו לחבק את המנצח כאילו זה הרגע שבו “העתיד כבר כאן”.
אז זה בריאות או וניטי?
המבקרים אומרים שזה כסף. אבל בסוף קשה להתעלם מהאמת הישראלית הפשוטה: כשמערבבים מופע, תרופות, וסטארטאפים עם שווי שוק, אי אפשר להעמיד פנים שזה רק “בריאות”. הרבה מזה הוא גם יהירות, גם של אמריקה וגם של המארגנים. לאס וגאס לא בדיוק משדרת “מנזר בריאות”. היא משדרת רגע, סטייל, ותחרות על מי נראה הכי טוב.
ובסוף של שלושה ימים, כשכבר היינו עייפים ומפורקים, מצאתי את עצמי במסדרון ליד חדר העיתונות. מקסימיליאן מרטין, מנכ”ל החברה, הופיע בחליפה חדשה ומסתכל במראה בשקט של “עוד מעט מסיבת עיתונאים לילית”. לא החלפנו איתו הרבה מילים קודם. אז מה אתה אומר לעולם שמוכר עתיד בכאילו? המוח שלי הלך על הכי פשוט: “מזל טוב”. הוא חייך, אמר תודה, וחזר למראה. כאילו הוא בודק שהגוף, הסיפור והמותג כולם נראים מושלם.
