מאמנת כושר ובוגרת נבחרת בריטניה בקאנו פולו זינקה מהגרמניה לבריטניה באמצע הלילה, כי אמרו לה להגיע לפגישה דחופה עם הבוס שלה. הבעיה: כשהיא סוף סוף הגיעה לחדר הכושר בוויילס, הבוס בכלל לא היה שם. הוא היה באימונים במקום אחר. התוצאה? בית הדין לעבודה פסק לה כמעט 150,000 ליש"ט פיצויים.
קוראים לה ביתאן ליטלוד, בת 29. היא התחרתה בגרמניה באליפות אירופה בגלישת מים מסוג קאנו פולו, ואז קיבלה הודעה שדורשים ממנה להגיע לפגישה עם מנהלים ב-12 בספטמבר 2023. היא ביקשה חופשה שנתית חודשים קודם, ובזמן שכבר הייתה בחו"ל היא קיבלה סירוב. גרוע מזה: היא גם קיבלה מחלת לחץ שהוציאה אותה מאישור מחלה, אבל למרות הכול, דרשו ממנה להגיע בכל זאת.
כדי לא להסתכן בעונשים, היא נהגה לילה שלם חזרה מגרמניה לוויילס. כשהגיעה בזמן למפגש במועדון, נאמר לה שהמנהל לא נמצא במתחם. בפועל, ג'יימס צ'דייל היה במקום אחר, באימונים בניובורי. שופטים בבית הדין לא התרשמו: הם תיארו את ההתנהלות כהתנהגות שאינה סבירה ופוגעת באמון הבסיסי בין עובד למעסיק.
מה בדיוק בית הדין אמר?
השופטת סמנתה מור הדגישה כמה זה צורם: אפילו אם היה אפשר לסדר את זה, עצם זה שדחו בקשת חופשה שהוגשה מראש, ידעו היטב מה המשמעות של התחרות עבורה, ואז קבעו פגישה בלי שהאדם הנדרש יגיע, נתפס כהשפלה וחוסר תום לב. בית הדין קבע שהמעסיק הפר באופן מהותי את חובת האמון והביטחון שמגיעה לעובד.
ליטלוד התפטרה זמן קצר אחרי האירוע, ואז תבעה. הפיצוי שנפסק לה כולל רכיבים כמו פיטורים שלא כדין, ניכויים לא חוקיים משכר, פדיון ימי חופשה ונזק שנגרם לה אחרי שהגישה תלונות מוגנות.
והסיפור לא נגמר בפגישה שלא התקיימה
כאן מגיע החלק שבדרך כלל אנשים מדלגים עליו: ההחלטה בבית הדין נשענת על רצף של אירועים קודמים. ביתאן עבדה כפיזית-טריינרית ב-Virgin Active עד שהעבודה עברה ל-Nuffield Health ב-2016 בברידג'נד.
בין לבין היא דיווחה על מנהל כושר חדש, דקלן מוריס, לאחר שראתה שמישהו עבר מבחן כושר של משרד ההגנה למרות שהיה לו לחץ דם גבוה. לפי הטענה, היא דיווחה תחילה למוריס עצמו, והוא הגיב כלפיה בצורה עוינת. אחר כך נאמר לה שמוריס יעבור “הכשרה מחדש”, אבל מהר מאוד היא טענה שהחלו ניכויים של שלוש שעות שכר בשבוע.
היא המשיכה להתלונן. באוקטובר 2022 היא טענה שמוריס מפעיל עליה התנהגות של בריונות, ושלאחר אירוע לחץ הדם הוא “מחזיק נגדה” והופך את ההתנהלות לפחות והוגנת. בהמשך, אומרים שבמהלך נובמבר ודצמבר 2022 השכר שלה ירד משמעותית, והיא הוגדרה כמי שנכנסה לקושי כלכלי בגלל הכספים שנעצרו.
גם עדויות של לקוח הגיעו: נטען שמוריס נזף בה מול אנשים, בקול מאיים, והקטין אותה בצורה משפילה. בנוסף, בתיק הוזכר שמנהל המועדון לא הזכיר במהלך חקירה את תלונת הלקוח.
האם היא נענשה על התחרות?
מה שמסביר את עומק הסיפור הוא הקשר בין “אזהרות” לבין חזרה לעבודה. לפי בית הדין, ב-2023 התקיים דיון משמעתי נגד ביתאן סביב טענה שהיא דיווחה על שכר מנופח. היא קיבלה אזהרה כתובה אחרונה והערעור שלה לא שינה את המצב. ואז היא ביקשה חופשה ב-5 וב-12 בספטמבר. ב-7 בספטמבר סירבו לה בטענה שהיא נמצאת בחופשת מחלה.
במקביל, אומרים שנאמר לה שעליה להגיע לפגישה בשעה 13:00 ב-12 בספטמבר. שוב, היא חזרה לגרמניה להתחרות, ואז נסעה בחזרה לוויילס כדי לוודא שהיא תגיע. כשנכנסה למועדון, נאמר לה שהמנהל לא שם, אלא באימונים.
בסוף, בית הדין סיכם: לא מדובר באירוע בודד, אלא בהתנהלות מתמשכת שפגעה בזכותה להוגנות ולביטחון במקום העבודה. היום ביתאן כבר לא מתחרה במקצוע, אלא מאמנת את נבחרת קאנו פולו לנשים בדנמרק, ובמקביל הצטרפה למילואים של ה- Royal Marines ועובדת כמאמנת ספורט ברשות מקומית.
השאלה המטרידה: למה הכריחו אותה לנסוע אם לא היה מי שמגיע?
זה מסוג הסיפורים שמרגיש בהתחלה כמו “טעות תיאום”. אבל כשמסתכלים מקרוב, רואים דפוס: בקשות נדחות, שכר נחתך, תלונות לא מטופלות כראוי, ואז גם הפגישה עצמה מתבררת כתרגיל במרחקים. ובסוף, מי שמשלם את המחיר הוא תמיד העובד.
