סאמר רוברטס: למה הדייטים שלה נהרסו דווקא בגלל המקרומסטיה?

יש סיפורים שבהם הגוף הוא רק רקע. ויש סיפורים שבהם הגוף הופך לשיחת היום, לשורת פתיחה, ולפעמים גם למכשול הכי גדול בדרך לדייט הבא. סאמר רוברטס, בת 28, מספרת שהמקרומסטיה שלה לא רק משנה לה את החיים הפיזית. היא גם משנה את הדרך שבה אנשים ניגשים אליה רגשית.

מקרומסטיה היא מצב רפואי שגורם לצמיחה חריגה ומתמשכת של רקמת השד. לרוברטס אמרו כבר לפני שנים שהגוף שלה ימשיך להתפתח במהלך החיים, מה שמביא איתו גם כאבים בגב, בצוואר ואזורים נוספים. מעבר לזה, זה יכול להקשות על יציבה, תנועה ומשימות יומיומיות שנראות לכולם פשוטות.

הדבר שהכי הפתיע אותה בדייטים

רוברטס מדברת בכנות שמזכירה כמה קשה להיות אדם שלם כשמסתכלים רק על חלק אחד. לדבריה, גברים לא באמת יוצרים איתה קשר עין. לא כי הם לא יכולים, אלא כי הם עסוקים במה ש”הם כבר החליטו” לפני שהשיחה התחילה. היא ניסחה את זה בצורה חדה: היא מרגישה שהיא הרבה יותר מאשר רק החזה שלה.

ואז מגיע הסיפור הקטן שהפך גדול. היא יצאה עם בחור שלא הסתכל לה בפנים אפילו פעם אחת. כשדיברה איתו על זה, הוא הגיב משהו בסגנון של “נו, את יכולה להאשים אותי?”. כלומר, במקום להתייחס למה שפגע, הוא הפך את זה לעניין של אשמה שלה. זה לא היה רגע רומנטי. זה היה רגע של חוסר התאמה מוחלט.

למה באפליקציות זה מרגיש כמו מסך נעול

גם באפליקציות היכרויות, היא אומרת שהשיחות חוזרות על עצמן. אנשים כמעט תמיד מתחילים באותו מקום. מבחינתה, זה מתסכל כי זה גורם לה להרגיש שהאינטראקציה לא נפתחת בבן אדם, אלא בתגובה אוטומטית לגוף שלה.

לפעמים אפילו חושבים שהפרופיל שלה לא אמיתי. זה נשמע כמו בדיחה, אבל מבחינתה זו עוד הוכחה עד כמה קל לאנשים לצמצם אותה, ולוודא שהיא לא תתפוס מקום מלא כסיפור שלם.

החלק המורכב: ניתוח לא בהכרח סוגר את הסיפור

רוברטס מספרת שחשבה על ניתוח הקטנת חזה במשך שנים. אבל הרופאים הבהירו שגם אם יעשו משהו, זה לא בהכרח יפתור את הבעיה לצמיתות. היא גם מתארת שהרקמה פשוט עלולה לגדול בחזרה. כלומר, גם פתרונות רפואיים לא תמיד נותנים תחושה של “הכל מאחוריי”.

ובין הכאב הפיזי לבין ההתעסקות החברתית, היא אומרת שבעבר זה פגע בביטחון העצמי שלה. היא תיארה איך זה גרם לה להרגיש מכוערת ומגעילה. אבל עם הזמן, משהו השתנה. היא התחילה להרגיש בטוחה בגוף שלה, לא כי הכול נהיה קל, אלא כי היא הפסיקה לתת לאנשים אחרים להחליט איך היא צריכה להרגיש.

היא לא מחפשת פנטזיה, היא מחפשת לראות אותה

כאן מגיע החלק הכי אנושי. רוברטס לא מסתירה שהיא אוהבת את הגוף שלה ושמעריכה את ההזדמנויות שהוא נתן לה. אבל היא רוצה חיים רומנטיים שהם שלה. היא אומרת שלפעמים גברים מציעים לה לצאת כדי להגשים פנטזיה, ולא כדי להכיר אותה כאדם.

היא עדיין מאמינה שיום אחד היא תפגוש מישהו שיראה אותה באמת. “אני יודעת שהבן זוג שלי נמצא שם איפשהו”, היא אומרת, “והוא יאהב את מה שהוא יאהב, אבל יהיה אכפת גם ממני כאדם”. ובשורה התחתונה, זו לא בקשה מוגזמת. זו בקשה בסיסית לאהבה, בלי קיצורי דרך.