זה נשמע כמו סיפור ספורטיבי רגיל: אימון רכיבה, אוויר פתוח, שגרה. אבל כשמסתכלים מקרוב על המקרה של רייטה מקיה, רופאה ואם לשתיים, מבינים שמשהו לא הסתדר ברגע הכי לא צפוי. היא יצאה לאימון ליד מילאנו, ובתוך דקות הפכה התאונה מנפילה טראגית לאירוע עם השלכות כואבות עד כדי מוות.
מקיה, בת 46, הייתה מוכרת בקהילת הרפואה באיטליה. היא עסקה ברפואה אסתטית, מילאה תפקידים קליניים ומחקריים, ובעיני קולגות, תלמידים ומטופלים תוארה כאדם מקצועי, מסור וחם. כלומר, לא מדובר בדמות שולית בסיפור הזה, אלא באישה שהותירה חותם אמיתי על אנשים סביבה.
והנקודה המטרידה באמת? התאונה קרתה לעיני בתה המתבגרת. אורורה, בתה של מקיה, הייתה במקום וראתה את הכול מתרחש. זה לא רק “אירוע רפואי” או “תאונת רכיבה”. זה רגע שמישהו לא אמור לראות, אבל נאלץ להתמודד איתו.
נפילה שהסתיימה בטיפול נמרץ
לפי הנתונים שנמסרו על האירוע, מקיה הושלכה מהסוס, נחבלה בראשה ונפגעה באורח אנוש. היא פונתה בדחיפות לבית חולים ואושפזה ביחידה לטיפול נמרץ. הרופאים נאלצו להתמודד עם פגיעת ראש קשה ומדימום מוחי. למרות מאמצי הצוות הרפואי, מותה נקבע כמה שעות לאחר מכן.
למה דווקא הסוס הזה? השאלה שאף אחד לא שואל
יש כאן פרט שמסביר אולי יותר מהכול את הקשר האישי של מקיה לעולם הרכיבה, והוא גם זה שמחדד את העצב. הסוס שהיה מעורב בתאונה לא היה “עוד סוס”. הוא נמסר לידיה ונחשב לאחד שהיא הצילה ואימצה בעצמה. במילים אחרות, היא לא רכבה רק כספורט. היא יצרה קשר עמוק עם בעלי חיים, וחלק מזה היה לגדל, להציל ולאמץ.
מה קרה אחרי המוות? זה החלק שלא כולם ציפו
אחרי מותה, איבריה נתרמו. התוצאה הזו, שמגיעה אחרי טרגדיה, הפכה את הסיפור למשהו שיש בו גם המשך. בזכות התרומה חמישה אנשים קיבלו סיכוי חדש לחיים.
עבור המשפחה זה היה המשך לאופי של מקיה גם ברגעים הקשים ביותר, כפי שתיארו קרובים: אדם שביקש לעזור לאחרים ולא הפסיק גם כשהכול התהפך. מקיה הותירה אחריה בעל, מרקו, ושתי בנות: אורורה וביאטריצ'ה.
סוף סוף משהו מתבהר
כששמים את כל החלקים יחד, מתקבלת תמונה חדה: תאונת רכיבה שגרתית שהסתיימה באסון מול בתה, עם פגיעת ראש קשה, טיפול נמרץ ומוות. אבל מעבר לנתונים הרפואיים, נשארת השאלה הגדולה יותר: איך אישה שהקדישה שנים לעשייה רפואית ולאהבת סוסים מוצאת את עצמה ברגע אחד מול השבר שאף הורה לא אמור לראות?
