זה נשמע כמו סיפור בית ספרי רגיל, עד שמגלים את הפרטים: בתיכון Jericho High School בלונג איילנד, ניו יורק, יש השנה 21 ולדיקטוריאנים. כן, עשרים ואחד. וזה בכלל מתוך כ-300 תלמידים שמסיימים את הלימודים. השיא הזה הפך את המחזור שלהם לחדש של בית הספר.
עכשיו החלק המעניין באמת: לא מדובר רק בכמה תלמידים חכמים, אלא באיך מחליטים מי מקבל את התואר. בבית הספר הזה הסטטוס של ולדיקטוריאן נקבע לפי ציוני אותיות בלי משקל, ולא לפי אחוזים. כלומר, כל מי שמסיים עם A+ לכל אורך הדרך יכול להיכנס לתמונה, גם אם בשיעור כזה או אחר לא תמיד יצא לו בדיוק 100%.
המנהל העליון של מחוז הלימודים, רוברט קרביץ, הסביר שהמערכת הזאת נותנת לתלמידים יותר הוגנות והזדמנות: אם יש תלמיד שלא בחר במסלולים הכי מתקדמים כמו Advanced Placement, הוא עדיין יכול להפוך ל“מלומד” במסגרת התנאים. במילים אחרות: זה לא רק פריבילגיה של מי שלקח את המסלול הקשה ביותר, אלא של מי שמוציא עקביות בלימודים.
אז מה הסימן שמבדיל? אות A+ ועוד מספר קטן שמסביר הכול
כאן נכנס הדיוק: סגן מנהל, בריאן קומינגס, אמר שכל A+ מייצג ציון של לפחות 97%. וזה גם מסביר למה בית הספר לא מתרגש יותר מדי מהבדלים זעירים בין ציונים כמעט זהים. קומינגס הדגיש שאם פעם מישהו מקבל 99.8 מול 99.83, ההבדל הזה כמעט לא משנה. מבחינתם, ציוני האותיות באמת משקפים את הערכים שהם רוצים למדוד.
שיא חדש, אבל בעיה אחת לא צפויה: 21 נאומים
עד כאן הכול נשמע כמו חלום של הישגים. אבל אז מגיעה המציאות של טקס הסיום: לא כל 21 הוולדיקטוריאנים יוכלו לעלות לנאום באותו ערב. קומינגס אמר שמה שכן ייעשו זה לשלב אותם בצורה מסודרת לאורך הטקס: הם יעמדו בחזית של סדר התהלוכה.
וגם יש פתרון טכנולוגי-קהילתי: בית הספר מכין וידאו שבו יציגו את ההישגים של הוולדיקטוריאנים ויחלקו אותו עם הקהילה. זה סוג של “אם לא כולם יכולים לדבר על הבמה, לפחות כולם יקבלו במה אחרת”.
השאלה הביזארית שגורמת לחשוב פעמיים
כי הנה הקסם: כולם שמחים על השיא החדש, אבל כדאי לשאול מה באמת מודדים כאן. אם התנאי מסתכם ב-A+ לפי מערכת אותיות, אז השיא של 21 ולדיקטוריאנים הוא לא רק עדות ליכולת יוצאת דופן, אלא גם תוצאה של כללי משחק שמעדיפים עקביות על פני דיוק באחוזים. זה לא אומר שההישגים פחותים. זה פשוט אומר שהמספרים האלה מספרים סיפור אחר ממה שהיינו מנחשים בתחילה.
ובסוף, אולי זו הנקודה: לפעמים “השיא” לא מגיע רק מהתלמידים, אלא גם מהדרך שבה בית הספר מחליט להגדיר הצלחה.
