טום אביב הוא מהדמויות האלה שאי אפשר להתעלם מהן. מצד אחד הוא שף מוכר עם תדמית של “הילד הרע”, מצד שני הוא מדבר היום בקול שקט יחסית, כזה שמנסה להחזיר שליטה לחיים שלו. בריאיון הוא נפתח על הפומו שחזר לו אחרי ההצלחות, על ההשפעה של התקשורת על הזהות שלו, וגם על מה שלמד בדרך הקשה.
1. “כבר לא ידעתי להבדיל בין מי אני למי שכותבים עליו”
הוא מסביר שהרבה מהתקשורת והאייטמים סביבו הפכו לעומס אמיתי. לא רק תגובות ברשת, אלא תחושה מתמשכת שהסיפור סביבו משתלט. “הייתי טיפוס שחי בתוך דמות”, הוא מודה, ובשלב מסוים כבר לא היה ברור איפה נגמר טום אביב ואיפה מתחילה הגרסה שמוכרים לציבור. לדבריו, לא כל מה שפורסם היה מדויק, אבל זה עדיין נכנס פנימה והפך למין מועקה.
כשהדברים התפוצצו, הוא מתאר את הרגע כקריסה של “בועה” שיצר לעצמו. ואז הוא הבין שכשעולים על דמות יותר מדי, אין חסינות, והחיים יכולים לדרוס גם את מי שחושב שהוא מעל הסיפור.
2. הוא צמצם חיים כדי שלא ירדפו אותו על נרטיב
אביב מספר שבשלב מסוים הוא החליט לחתוך רעש. לא כדי להיעלם מהעולם, אלא כדי להקטין חשיפה ולייצר לעצמו מרחב נשימה. הוא טוען שלמעשה יש רק שני דברים שאפשר באמת לשלוט בהם: מה עושים ואיך מגיבים. כל היתר, לדבריו, קורה מסביב בלי שתוכל לכוון.
כאן הוא גם מתייחס לפומו. בתחילת הדרך, הוא מודה, הפחד “להפסיד” היה חזק. היום הוא אפילו קורא לעצמו אנטי-פומו: הוא כמעט לא נכנס לראש של “כולם שם ורק אני לא”.
3. השתייה, הביקורות והסמים: מה באמת היה
אביב מדבר פתוח על תקופה שבה אלכוהול היה חלק מהשגרה שלו. הוא מחדד שזה לא היה “קריז פיזי” קלאסי, אלא התמכרות התנהגותית. הוא מתאר איך במחשבה על הפסקה עלתה שאלה אחת: מה עושים בבית לבד? משעמם, וגם לצפות בטלוויזיה הפך לטריגר. לפי דבריו, בתקופות מסוימות זה התחיל מוקדם יותר אפילו בצהריים, ובקורונה זה התרחב.
הוא גם מספר על “שליטה” ולא על הימנעות מוחלטת. היו חודשים ארוכים בלי לשתות בכלל, ואז הגיעו שוב רגעים בודדים, עם גבולות שהוא הציב לעצמו. עוד הוא מציין שבשיחה עם אנשים שעברו תהליך גמילה הוא הבין כמה חשוב לא לקחת את עצמך לקיצוניות.
בנוגע לשמועות, הוא מתייחס במיוחד לביקורות מ”רוקדים עם כוכבים”. היו טענות שהוא נראה מסומם, והוא טוען שזה נובע בעיקר ממראה ותפיסה של צופים. לדבריו, הוא לא נגע בסמים גם כשהתוכנית רצה, ומדגיש שהוא לא קורא תגובות ברשת. הוא גם מסביר שהרזון שלו בתוכנית היה תוצאה של הפסקת אימוני משקולות בגלל הברכיים והקושי הפיזי.
ומה לגבי הריאליטי וההשפעה על הקריירה?
אביב אומר שהיום הוא פחות מתעסק בתחרות מול שפים אחרים, ויותר מרגיש שהוא בתוך “הפינה שלו”. הוא גם מודה שהריאליטי נתן לו דחיפה עצומה, אבל הבין שכדי להחזיק מעמד צריך להפריד בין החיים הציבוריים לחיים הפרטיים.
בסוף הוא מסכם שאם יש משהו שהוא מאחל לעצמו לעתיד, זה רוגע. לא עוד רכבת הרים של עשר שנים, אלא שקט אמיתי, משפחה, וניהול נכון של הגבולות. כי אחרי כל הסיפורים, הוא רוצה להיות רק טום אביב, לא דמות שאחרים כותבים עליה.
