רות גונזלס, אחת הדמויות הכי מזוהות של שנות ה 90 בישראל, חזרה לרגעים שהפכו אותה לשם מוכר, אבל גם לחשבון נפש שהוביל אותה לשנות כיוון. בראיון אישי היא מספרת איך זה מרגיש שמזהים אותך ברחוב גם אחרי יותר משלושה עשורים, למה היא נשארה אופטימית למרות ימים קשים, ומה שבר לה את הלב אחרי שהחיים נראו כמו חלום.
המסע שלה התחיל הרבה לפני שהמילה ריאליטי בכלל הייתה חלק מהשפה. בשנת 1995 היא נבחרה להיות נערת הגלגל בתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית, כשהיא כמעט לא דיברה עברית שפת אם. לדבריה, באולפן היה טירוף אמיתי: קהל של אלפי אנשים, הופעות של אמנים גדולים, והרבה לחץ, אבל גם תחושה נדירה של רגע היסטורי.
1. למה כולם עדיין זוכרים אותה?
גונזלס מספרת שעד היום מזהים אותה בכל מקום: במסיבות, בסופר ואפילו ברמזורים. היא מסבירה שזה מטורף במיוחד כי התחרות הייתה ב 95. אם מישהו צעיר מגיל מסוים, כבר לא בהכרח יזהה אותה, אבל מי שכן זוכר, זוכר חזק. ומעניין עוד יותר: יש מי שקוראים לה “נערת הגלגל” ויש מי שמחליפים את זה ל“נערת המזל”. היא מודה שזה הפך אותה, בלי שהיא רצתה, לתדמית של מזליסטית.
2. “נערת המזל” זה לא רק סיפור, היא מאמינה שזה קורה
לדבריה, זה בא לידי ביטוי בקטעים קטנים וגדולים. היא מתארת איך היא מוצאת כסף על הרצפה שוב ושוב, ואפילו מספרת על רגעים שבמקומות כמו קזינו היא שמה כסף על רולטה ומקבלת תוצאה “שלה”. היא גם מתארת מצב בשדה תעופה שבו נפתח תור חדש והיא הראשונה, כמו משהו שמישהו מכוון לה את המציאות.
3. מאחורי הקלעים היה פחות נוצץ ממה שחשבו
כשמדברים על “העולם של הבנות”, גונזלס דווקא טוענת שלא היה לה אז ביף קלאסי כמו שמכירים מריאליטי. אבל היא כן מספרת על משהו אחר: בניית דמויות דרך עריכה ושיווק. היא מתארת איך נתנו לכל אחת “תפקיד” שיתאים לתמונה, וכשהיא עצמה לא דיברה עברית בשפת אם, השאירו אותה יותר מדי בתוך הקטגוריה של “הגלגל”. לדבריה, היא רצתה לקבל הזדמנויות משחק, אבל הרגישו כאילו המוצר שלה הוא רק התדמית.
4. היא סירבה לריאליטי, כי לא התאימה לה האווירה
גונזלס אומרת שלא היה סיכוי שתיכנס לאח הגדול או להישרדות. הסיבה? היא מדגישה שהיא לא יכולה לשבת ולראות חוסר צדק. בנוסף, היא לא מתחברת לתנאים של הישרדות, כולל אוכל חדגוני, קור ושינה לא נוחה, וגם חרקים שמחרידים אותה מראש. עם זאת, היא מספרת שכן פנו אליה לכיוונים אחרים כמו רוקדים עם כוכבים, אבל גם שם לא יצא לפועל.
5. השבר האמיתי: השייכות
אחד הרגעים הכנים בראיון הוא ההודאה שלה: היא הגיעה לישראל ממקום של אהבה, אבל חיפשה שייכות. היא מספרת שהיא רצתה להיות “כמו כל הישראליות האחרות”, להרגיש בבית. היא גם מתארת את המרחק מבני המשפחה בפורטו ריקו, שאותו היא חווה כמשהו שוחק: טיסות ארוכות, עלות גבוהה, והעובדה שהיא בת יחידה. לדבריה, כשאחד ההורים צריך עזרה, היא נוסעת מהר יותר, גם אם זה אומר שהיא שוב מתרחקת.
בכל מה שקשור לזוגיות, היא מסבירה שהיא נשואה שלוש פעמים אבל רק מהנישואים הראשונים יש לה בן. את הנישואים השלישי היא מכנה טעות ש”רוצה למחוק”, ואת הזוגיות הנוכחית היא מתארת כאהבה שנכנסה לחיים כבר לפני שנים, עם גישה אחרת לנישואים. היא חיה במושב רחוק מתל אביב, באזור של ענבים, ומדגישה שזה התיקון שלה.
והדבר האחרון שגורם לה להתרגש
במהלך הריאיון התקיימה שיחת טלפון מפתיעה עם טל מן, והיא מתארת שזה ריגש אותה מאוד. מבחינתה, זה לא רק נוסטלגיה. היא אומרת שיש אנשים מהסוג הזה שגורמים לה להבין למה היא לא רוצה לעזוב את ישראל.
היום היא לא על המסך, היא מאחורי המיקרופון
גונזלס מספרת שהיא מנהלת עסק שמלמד אנשים להתגבר על פחד לדבר מול קהל באנגלית ובספרדית, כולל הכנה לראיונות עבודה, מבחנים ותהליכי רילוקיישן. היא מלמדת מגיל צעיר, בזום ובקבוצות, ואפילו בארגונים גדולים. בקיצור: אם פעם היא נלחמה להיות חלק, היום היא עוזרת לאחרים למצוא את הקול שלהם.
