העונה החדשה של רוקדים עם כוכבים יצאה לדרך, והפעם ההפקה לא משחקת משחקים. כדי להגיע לנבחרת הנחשקת, נערכו אודישנים למלא מפורסמים, ובין השמות שעלו הפעם גם חברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס ורבין. כן, היא בעצמה מספרת שעמדה מול ההזדמנות הזו, ואף על פי שבסוף לא נכנסה לתוכנית, היא יוצאת עם סיפור שגורם לחשוב: מה הסיכוי שמישהו כמו היא בכלל יגיד “רוקדים עם כוכבים” ויתכוון לזה ברצינות?
הכול התחיל לפני קצת יותר משנה, כשנחמיאס ורבין קיבלה טלפון ממספר לא מזוהה. היא מודה שהיא טיפוס שאוהב הפתעות וסקרן מטבעו, ולכן גם כשזה נשמע מוזר היא לא דילגה על הרגע הזה. לדבריה, מי שעבר בצד השני אמר: “אנחנו רוצים שתבואי לעשות אודישן לרוקדנים”, כלומר לתוכנית רוקדים עם כוכבים. ברגע הראשון היא אפילו תהתה אם היא בכלל מתאימה לזה, כי למרות שהיא מספרת על עצמה כרקדנית שרצה חזק במשך שנים, היא לא הייתה בטוחה שהיא “רוקדנית של התוכנית”.
היא אוהבת לרקוד, אבל האם היא מתאימה לתחרות?
נחמיאס ורבין המשיכה וסיפרה על הרקע שלה כרקדנית. לדבריה, היא רקדה באופן אינטנסיבי עד גיל 18, ובשנים האלה הריקוד היה חלק מהחיים שלה ממש בלי חצי כוח. היא גם מתארת את עצמה כמי שצריך ממש “לגרור מהרחבה” כי יש עוד שיר יפה, אבל אז היא עוצרת רגע ושואלת את עצמה בקול: “אבל רוקדים עם כוכבים? אני יכולה בכלל?”
מה שכן, היא לא נשארה רק עם השאלה. היא הרימה את הכפפה והגיעה לאודישן. ובשלב הזה כבר ברור שהלב של הסיפור הוא לא האם התקבלה לנבחרת, אלא מה היא לקחה מהחוויה עצמה.
הסיבה שהיא חיפשה שפיות, והמשפט שהלך ישר ללב
נחמיאס ורבין כתבה שהשנים האחרונות היו קשות, ושבשבילה רוקדים עם כוכבים מספקת משהו שכולם צריכים לפעמים: אסקפיזם, רגעים של שחרור מהמציאות. היא גם התייחסה ליואב צפיר, במאי התוכנית, ואמרה שהתרומה שלו היא למצוא רגעים של שפיות, גם כשיש עוד משימות לאומיות ומציאות שלא נותנת מנוחה. במילים שלה, התוכנית מצליחה להיות גם בידור וגם משהו שמזכיר מה באמת חשוב.
ולמה בכל זאת כולם מדברים על הסרטון?
כאן מגיע החלק שאנשים כנראה לא ציפו לו. יחד עם הפוסט היא צירפה סרטון שבו רואים אותה רוקדת לצדו של חיים פרלשטיין, שכבר עבר השנה מהרחבה אל שולחן השופטים. היא סיכמה את זה בצורה הכי כנה שיש: בסוף היא לא עשתה את רוקדים, אבל כן יצא לה אודישן “ממש מהמם” עם חיים פרלשטיין, כוכב העל שהערב מצטרף לתפקיד השיפוט.
ואז היא עוברת גם למסר אנושי ואמיתי, בלי פוזות: היא מזכירה את אחינו ואחיותינו בצפון שעוברים ימים לא פשוטים, ומדגישה שהם ממשיכים להרים רגליים ולהתקדם למרות הכול. היא מסיימת עם משפט אישי שמסכם הכול: היא תמיד מחפשת סיבות לרקוד, כמו אוויר לנשימה.
אז נכון, היא לא נכנסה לנבחרת. אבל אם לשפוט לפי הסיפור הזה, היא כן נכנסה ללב של מי שצופה. ומה שקרה אחר כך, בהחלט נשמע כמו סוג ההפתעה שרק אנשים שאוהבים ריקוד יכולים להבין.
