נטלי דדון, שכולנו מכירים מהשיח הציבורי ומהנוכחות שלה ברשת, ממשיכה לפרק לנו שכבות מהתהליך האישי שלה. אחרי שדיברה לא מעט על התחזקות והתקרבות לדת בשנים האחרונות, עכשיו היא חושפת עוד החלטה שמפתיעה לא פחות: היא קיבלה על עצמה שמירת נגיעה.
בראיון שהעניקה לתוכנית “וואלה אישי” עם מאור בן הרוש (במסגרת הפודקאסט/תוכן של וואלה סלבס), דדון סיפרה ש”המון דברים השתנו”. לדבריה, גם התפאורה סביב החיים שלה וגם החיזוק הפנימי:אותם דברים שקורים מבפנים:משנים את הדרך שבה הגוף והלב שלה מגיבים לסיטואציות יומיומיות. ואז מגיע החלק המעניין באמת: אפילו בכל הנוגע לחיבוקים ונגיעה, היא מרגישה אחרת.
“כשבאים לחבק אותי אני מרגישה שפחות בא לי”, היא שיתפה. ובמילים פשוטות: היא לא מתארת את זה כמשהו טכני או “כללי”, אלא כמשהו שמתחבר לתחושה פנימית:כמו גבול רגשי שהיא למדה להקשיב אליו.
“זה פוגש אותי במקום התרבותי שלנו”
כשנשאלה איפה שמירת נגיעה פוגשת אותה כאישה:היא ענתה שזה נוגע בדיוק במקום שבו התרבות הישראלית (ואפילו מעבר) רגילה למגע. דדון דיברה על אותה נורמה של “תמיד לגעת”, על החום והאהבה שמגיעים לפעמים דרך מגע:אבל הדגישה שאפשר בהחלט להיות חמים ועוטף גם בלי זה.
לטענתה, ההבנה הזו התחילה אצלה רק לאחרונה, עם תחושה שהמגע “לוקח ממנה” יותר ממה שהוא נותן. היא הוסיפה שבמהלך היום, בעיקר כשמדובר בגברים שחולפים לידה או מחבקים בסיטואציות חברתיות, היא מוצאת את עצמה עומדת מול צורך להגן על המרחב שלה:ולפעמים גם לא מצליחה להסביר מיד למה היא מרגישה מעיק.
לא ממקום מתחסד:אלא החלטה אישית
דדון מבהירה שזו לא גישה של “אני הולכת כל היום בצניעות” או ניסיון להפוך את זה למשהו דתי מדי. היא מתארת את זה כבחירה פנימית ממש, שמורגשת בעיקר באירועים. לדבריה, במינגלינג ובמפגשים חברתיים:היא לפעמים מגיעה הביתה עם תחושה של עומס או לחץ, כאילו משהו לא בדיוק יושב לה בנשמה.
בהמשך היא סיפרה גם שההצהרה על שמירת נגיעה היא לא תמיד עניין פשוט, במיוחד כשאתה עם לבוש מסוים. היא הדגישה שזה מורכב להסביר את זה לסביבה:כי היא לא מגיעה מהגדרה דתית “ברורה” בעיני כולם. מצד שני, היא בחרה שזה המקום שלה לבקש את המרחב האישי שלה, ועדיין להישאר חמה.
איך אנשים מבינים אם זה לא “נראה” על פניו?
דדון גם דיברה על הפער בין מה שאנשים רואים לבין מה שהיא מחליטה ברגע נתון. היא אמרה שגם לה קורה לפעמים שהיא באה להושיט יד ואז נזכרת:וזה לא תמיד הופך לאוטומט. אבל לדבריה, עם הזמן זה נהיה “משודר” ממנה, והאופן שבו היא מסבירה או מתנהלת מאפשר לאחרים להבין בלי מהלכים דרמטיים.
השיחה הזו מגיעה אחרי שבחודש ינואר האחרון דדון הייתה אורחת ב“וואלה אישי” וסיפרה על תהליך ההתחזקות שלה. היא תיארה איך לא מעט אנשים מוצאים את עצמם מאמינים דווקא מתוך מקום נמוך מאוד:אבל היא עצמה מספרת שהיום היא גם בטוב: קמה בבוקר, מודה על הקפה ועל כל דבר טוב שקורה.
היא תיארה גם איך הכל התחיל: כשגילתה שהבן שלה הוא דור תשיעי לאדמו״ר, ואז התחילה לחקור את ספר התניא. היא סיפרה שבשלב מסוים יצאה משלחת לניו יורק לרבי מלובביץ’, ובמקביל המשיכה ללמוד בבית:עד שזה ממש “ננעץ” בה.
בקיצור, דדון ממשיכה ללמד אותנו שהדרך שלה לא נבנית מסיסמאות:אלא מבחירות קטנות שמצטברות לרצף ברור: יותר שקט, יותר גבולות בריאים, ויותר חום:גם בלי מגע.
