אופירה אסייג, כרגיל, לא נשארת אדישה לסיטואציות רגשיות. הפעם זה הגיע דווקא מהכיוון הכי לא צפוי: הזמרת אודיה אזולאי, כזו שכבר מזמן רואים ושומעים בכל מקום, מצאה את עצמה מול עדות מפתיעה במיוחד של מי שאמורה לכאורה להכיר את כל מי שנמצא בתעשייה.
במהלך שיחה בתוכנית שלה ברדיו, אסייג הודתה בפשטות שהיא עדיין לא התחברה לאודיה. כן, גם אחרי שהילדים שלה כבר מכירים את השירים שלה היטב, והיא עצמה עדיין לא מצליחה להיכנס לקצב. “עדיין לא התחברתי לאודיה”, היא אמרה, ואז הוסיפה משפט שממש הרגיש כמו הודאה שמגיעה מהלב, “הנה, אני מודה”.
אבל זה לא נגמר בזה: הרגע שהיא אפילו לא זיהתה
החלק שבאמת גרם לכולם לעצור לרגע היה הסיפור על המפגש ביניהן, שהתרחש במקרה ולא באירוע נוצץ. אסייג סיפרה שהיא נכנסה למקום מוכר לסדרת גבות של סלבס, וכבר בתחילת הביקור קיבלה הנחיה מפתיעה: היא אמורה לחכות כי תיכנס בקרוב מישהי שהיא “מכירה מצוין”.
אסייג, מצידה, זרקה לעצמה תשובה לוגית: אם מדובר על מטופלות קבועות, אז זה כנראה מישהי שהיא כבר מכירה. היא חיכתה, חיכתה, ואז דורית עשתה לה סימן עם העיניים. לפי התיאור של אסייג, היא הבינה שמדובר באותה אחת, אבל עדיין לא קלטה מי בדיוק.
וכאן מגיע המשפט שהכי קשה לשכוח: “נשבעת שלא זיהיתי אותה”, היא סיפרה. היא תיארה איך היא התעקשה להבין שוב ושוב מי זו, עד שדורית למעשה אמרה לה בקול את השם. ואז אסייג הבינה את גודל המבוכה: אודיה הייתה שם ממש מולה, והיא לא קישרה.
התנצלות לאודיה: “לא אמרתי שלום ולא זיהיתי”
כדי לסגור את הסיפור בצורה הכי כנה שיש, אסייג ניצלה את ההזדמנות כדי להתנצל בפני אודיה. היא אמרה שהיא מתכוונת לזה ברצינות: שהיא לא אמרה שלום כמו שצריך, ושלא זיהתה אותה בזמן אמת. ואז הוסיפה פרט קטן אבל חמוד שמחדד את האנושיות של הסיטואציה: לדבריה, אודיה נראית “מתוקה אמיתית”.
בכל זאת, אסייג לא נשארה עם “לא התחברתי” כמשפט סופי. היא הבטיחה שהיא לא סוגרת דלת, ולהפך: הילדים אולי כבר שמעו את השירים שוב ושוב, אבל היא עוד תגיע לשלב שבו היא תתחבר למילים, לקצב ולכל מה שעושה לאודיה את מה שהיא עושה למצעדים. “אנחנו עוד נכיר”, היא סיכמה, “ואני עוד אשמע אותך”.
אז מי אתן: אופירה או אודיה?
בינתיים, השאלה היחידה שעולה היא מה הקהל יחליט: האם אסייג תישבר ותתחבר לשירים של אודיה בהמשך, או שהסיפור הזה יישאר כקלאסיקה של “איך לא זיהית אותי”. כי אם יש משהו שאופירה יודעת לעשות, זה להפוך גם מפגש מקרי לסיפור שמדברים עליו עוד הרבה אחרי.
