יוכי אפוליאון ולינור פחימה, שתיהן שמוכרות לצופים מהמסכים כבר שנים, הגיעו יחד לאירוע השקת פסטיבל שבועות האיטלקי בקניון TLV. הן הגיעו כדי לשתף פעולה עם השף בנצי ארבל והמסעדן עומר כהן, אבל בעיקר כדי לדבר על הדבר הכי אישי שיש: החברות שלהן, זו שהייתה פעם כמעט בלתי ניתנת להחלפה.
מי שעדיין זוכר את התקופה שלהן בריאליטי, יודע שהן לא היו רק מתמודדות באותן עונות. הן היו בסטי אמיתית. יחד הן הגיעו לגמר בעונה של המירוץ למיליון, אבל בסוף לא זכו. למרות ההפסד, הקשר בין השתיים המשיך. ואז הגיע השינוי: לפני כשלוש שנים, השתיים הפסיקו לעקוב זו אחרי זו, הפסיקו לדבר, וכל אחת המשיכה הלאה עם החיים שלה.
מאז הן עברו לא מעט. לידות, חברויות חדשות, שינויים בקריירה וגם לא מעט רגעים שמערבבים רגש ותזמון. אבל עכשיו, כשהן שוב נפגשות באותו מרחב ציבורי, עולה השאלה הגדולה: איך חוזרים להיות חברות אחרי נתק כזה?
3 שנים של שקט: מי חשבה שזה פחות ומי צדקה
במהלך השיחה נשמע שהזמן שחלף לא נמדד אצל שתיהן אותו דבר. יוכי אמרה שהן לא דיברו שלוש שנים. לינור, מצידה, טענה שהיא חשבה שנתיים, אבל בסוף התברר שהיא ספירה יותר מדויקת: “העברנו הרבה זמן”, היא סיכמה.
הרגע שהחזיר את הקשר: שיחת וידאו אחת
לינור סיפרה שהיא ידעה שהיום הזה יגיע. מבחינתה, היה ברור שנסיבות מסוימות יובילו אותן שוב לדבר. את מה שגרם לזה לקרות יוכי תיארה בצורה הכי פשוטה ומפתיעה: היא התחברה לתוכן ששמעה, ואז במקום לשבת ולחשוב, היא עשתה מעשה.
לדבריה, לינור העלתה פודקאסט, היא הקשיבה, התלהבה ממה ששמעה והרגישה חיבור אמיתי. ברגע אימפולסיבי כמו שהן מתארות את עצמן, יוכי הרימה טלפון ועשתה שיחת וידאו מיידית. “ישר עשינו שיחת וידיאו”, היא אמרה, ולינור חייכה לצד ההדגשה שהקשר חזר לא רק לרגש, אלא גם לדינמיקה שהן הכירו.
הוויכוח שדחף להתרחק: בלי דרמה גדולה, עם הצטברות
כשנשאלו למה בעצם זה התפוצץ, התשובות שלהן לא היו של טרגדיה אחת או סיבה דרמטית אחת. יוכי אמרה שאין מאחוריה “בסיס משמעותי”. לדבריה, היו ויכוחים קטנים שהלכו והסתבכו, ואז פשוט החיים רצו, דברים עברו, ואיכשהו הן מצאו את עצמן במקום של ניתוק.
לינור השלימה את התמונה באמירה שמסבירה הרבה: בתקופה ההיא הן הרגישו שהן צריכות לשחרר קצת. לא כי לא היה אכפת, אלא כי לפעמים דווקא כשאכפת, נתקעים על דברים קטנים שלא מתיישבים בזמן.
האם זה חוזר לאותו מקום? אולי זה דווקא עוצר לרגע
כשנשאלו אם הן חוזרות לאותו סטטוס של חברות, לינור תיארה את זה כמו קסם מוזר: “זה כאילו הזמן עצר וחזר לאותו רגע”. היא הוסיפה שהחיים ביניהן לא היו רק חברות בין שתי נשים, אלא שותפות אמיתית: הן עברו לידות ביחד, בעלים, ילדים. הן היו הרבה יותר מחברות, ובתקופה מסוימת לא היה דבר שהאחת לא ידעה על השנייה.
ואז, כמו שלינור מתארת, הגיע הניתוק. היא אמרה שזה היה הלם גם לאנשים סביבן, כי במשך זמן ארוך כולם שאלו תמיד האחת על השנייה.
המשפט שמסכם הכול: אף אחת לא תחליף את המקום של לינור
יוכי הייתה הכי חדה בנקודה הזו. היא אמרה שאף אחת לא יכולה לתפוס את המקום של לינור בחיים שלה. “היה לה מקום מאוד מיוחד”, היא הדגישה. לינור מצדה חיזקה את הרעיון בכך שהן שמו את האגו בצד, כי בסוף מה שנשאר הוא קשר שנבנה לאורך זמן ולא נעלם ביום.
ועכשיו, אחרי השיחה, אחרי השיחה שחזרה להיות קלה יותר, ואחרי הפגישה באירוע החגיגי, נראה שהן לא רק מדברות על שלום בית. הן גם בונות מחדש את השגרה. רק שהפעם, אולי, עם יותר הבנה, פחות מהירות, ועם כבוד הדדי שעדיין לא מובן מאליו.
