אופירה אסייג, שמכירה היטב את הביקורת הציבורית ואת הרגעים שבהם חייבים להגיד את הדברים בקול, חזרה לדבר על חוק הגיוס ומצאה את עצמה באמצע סערה שמעסיקה את המדינה. במהלך תוכניתה ברדיו 102FM היא התייחסה לרקע הפוליטי שממשיך להסתבך: הקואליציה הגישה אתמול את הצעת חוק פיזור הכנסת, וברקע גם ההודעה של ראש הממשלה לחברי הכנסת החרדים כי הוא מתקשה להעביר את חוק הפטור מגיוס, מה שהוביל לזעם מצדיהם.
אבל אצל אסייג הוויכוח לא נשאר רק ברמה של פוליטיקה. היא התמקדה בפער שהיא רואה, לדבריה, בין צעירים שמתגייסים כנדרש לבין אחרים שלא. וזה בדיוק המקום שבו היא הרימה גבה, ובגדול. בתוך הדברים היא הזכירה את הזמר נדב חנציס, שהתפרסם לאחרונה בכך שהתייצב לצה"ל.
המשפט שתפס את כולם
אסייג אמרה שהיא פשוט לא מצליחה להבין למה חנציס כן, בעוד שאחרים לא. היא פנתה לקהל ולנושא באופן ישיר, ממש כמו שיחה במסדרון: למה דווקא נדב, שהתגייס בשבוע שעבר, מקבל את המסלול הזה, ומדוע לא כולם הולכים לפי אותו הכלל. היא המשיכה באותו קו כשהשוותה את זה למציאות של משפחות אחרות, ושאלה למה גם ילדיה, אריאל ואייל, צפויים לקבל צווים ולהתגייס כנדרש לצבא ההגנה לישראל, בעוד אחרים לא.
דרישה אחת ברורה: מדינת חוק
מה שבאמת הדליק אותה, היא הסבירה, הוא הרעיון של איפה ואיפה. מבחינתה, ברגע שמדובר בחוק, הוא צריך לחול באופן שווה על כולם. היא הדגישה שהזכות ללמוד תורה קיימת, וגם ללמוד מוזיקה או כל תחום אחר, אבל אם כבר יש חוק גיוס, אז הוא חייב להיות עקבי ולא תלוי מי נמצא בצד כזה או אחר.
ובסיום היא גם הוסיפה מחווה אישית לנדב חנציס: כל הכבוד על הגיוס. כן, גם כשהנושא פוליטי ומורכב, היא לא שכחה להפריד בין הדיון העקרוני לבין ההכרה במעשה של אדם ספציפי.
אז מה הסיפור הגדול מאחורי הוויכוח?
הדיון סביב חוק הגיוס מלווה את השיח הישראלי כבר זמן, אבל השיחה של אסייג מחזירה אותו רגע לשאלה הכי פשוטה, ואולי הכי כואבת: האם יש שוויון אמיתי ביישום הכללים. ובזמן שהכנסת מתנדנדת והמערכת הפוליטית מנסה להתקדם, הקול של אסייג מזכיר שהציבור לא מחפש רק הצהרות, אלא תשובות שמרגישות הוגנות.
עכשיו מעניין לראות אם עוד דמויות ציבוריות ימשיכו להצטרף לדיון, או שדווקא ההערה שלה על נדב חנציס תהיה הטריגר הבא לשיחה גדולה יותר על חוק הגיוס והאופן שבו הוא מיושם בפועל.
