פרידה עוזיאל לא נחה לרגע מאז שיצאה מהבית המצולם של האח הגדול לפני קרוב לשנתיים. בין שירה, פרויקטים מסחריים ואפילו אימונים מפרכים לקראת העונה החדשה של רוקדים עם כוכבים, היא גם מנסה לשמור על זוגיות יציבה עם איתי בנישו. אבל רגע לפני שהכול ממשיך לרוץ בקצב שלה, מסתבר שהיו גם זמנים פחות פשוטים.
במהלך התקופה האחרונה עלתה לאוויר השאלה הגדולה: האם השניים עברו בשלום תקופה מורכבת או שמדובר במשבר שעדיין מעסיק אותם. הבוקר, ממש אחרי שהגיעה לפתיחת חנות הדגל של מותג ספורט בביג גלילות, היא ירדה מהבמה אחרי הופעה ראשונה ברידינג 3 והמשיכה לאירוע נוסף. בקיצור, לא בדיוק יום של “לשבת ולנוח”, אלא יום שממש דורש ריכוז. ואז היא נשאלה על הזוגיות.
3 דברים שפרידה אמרה על מה שקורה כשהלחץ גובר
עוזיאל פתחה את השיחה עם כנות: בתקופה שלה היא “פקעת עצבים” בגלל העומס, והבהירה שזוגיות היא לא משהו שעובד על אוטומט. לדבריה, צריך המון אוויר, הרבה הכלה וסבלנות, ובתקופות עמוסות קל מאוד להרגיש קצרה ולחוצה.
היא גם הדגישה שהבן זוג שלה הוא “הכי מדהים בעולם” ושיש לו יכולת להכיל אותה, אבל כמו כל זוג, גם אצלם יש התלקחויות. לא משהו דרמטי כמו שמישהו אולי ניסה לצייר, אלא מריבות שקורות כי שניהם חיים במציאות ולא בסרט.
ולשאלה המתבקשת אם זה היה “משהו בסגנון קרייסס”, היא חתכה מהר: לא היו מזוודות, לא הייתה דרמה של פרידה, ולא היה צורך ב”טקסים” כאלה ואחרים. פשוט יצא מה שנדרש, וזה קרה בתוך התקופה האינטנסיבית שלה.
אז מה מצבם עכשיו?
התשובה הייתה מרגיעה יחסית: היא סיפרה שהכול בטוב. אפילו ציינה שהאדם הכי חשוב בסיפור, המשפחה שלו, כבר הייתה אתמול ביחד. במילים אחרות, זה נשמע כמו חזרה לשגרה, לפחות מבחינתם.
אימונים, צ'ה צ'ה והקושי המנטלי
כדי להבין את הרקע, צריך לזכור שפרידה מתכוננת במרץ לרוקדים עם כוכבים. היא הודתה שהאימונים והחזרות מתישים, ושהקושי הוא לא רק פיזי אלא בעיקר נפשי: לא להסתכל החוצה, לא להשוות, לא לחשוב מה אחרים עושים. היא סיפרה שאמש הייתה לה חוויה ראשונה משמעותית ומטורפת מבחינתה, כזו שהיא לא הרגישה בחיים.
ומה עם האח הגדול?
למרות שהיא כבר לא בתוך הבית, היא לא לגמרי מנותקת מהעולם. כשנשאלה אם היא צופה בעונה הזו, היא אמרה שהיא “צופה חברתית” דרך הרשתות, אבל אין לה זמן לשבת ולצפות כמו פעם. לגבי הדעות שלה, היא אפילו הייתה קצת מתריסה: היא לא באמת יכולה להיות אובייקטיבית, כי זו גישה של “דיירת” ולא של צופה מהצד.
והאם היא תרצה לחזור לשם שוב? פה היא הייתה חד משמעית: היא מעריכה את החוויה ומחבקת את הזיכרון, אבל זה לא משהו שהיא רואה את עצמה עושה פעמיים.
