שחף רז, מי שיצא מהבית של האח הגדול והפך לפרצוף מוכר בעולם הריאליטי, בחר לשתף לראשונה ברשתות על מות אמו. בתקופת האבל הוא התרחק מהמסכים ומהשיח הציבורי, ובימים האחרונים זה סוף סוף הגיע למקום אישי ואמיתי יותר.
רז סיפר שבימים שבהם עברו שלושים יום מהפטירה, הוא מצא את עצמו מתעורר דווקא לזריחה. הוא תיעד רגע קצר עם אור ראשון של בוקר וכתב לעוקבים שלו: שהיום החדש מרגיש כמו חזרה לנשימה, גם אם החיים לא חזרו בדיוק למה שהיו. מבחינתו, זה מצב שבו עובדים עם המציאות החדשה, גם כשהנשימה עדיין קצרה לפעמים.
אמא פרטית, תמיכה שקטה
אחד הדברים שהפתיע לא מעט אנשים הוא איך רז מתאר את אמו: היא הייתה אדם מאוד פרטי, רחוקה מהעולם הציבורי, לא מאלה שנכנסים לכותרות או מחפשים תשומת לב. למרות זאת, לדבריו, היא תמיד תמכה בכל צעד שהוא עשה. הוא גם הודה שלכן הוא לא רץ לשתף עליה ברשת, אבל בכל זאת יש כמה דברים שמרגיש לו חשוב להעביר הלאה.
במילים שלו, הוא מדגיש שהדברים שהיא לימדה אותו, גם בחיים וגם במוות, הם חלק בלתי נפרד ממנו. כלומר, גם כשהיא איננה פיזית, היא ממשיכה להשפיע על הדרך שלו ועל מה שהוא בוחר לעשות עכשיו.
העצב בצד כדי לחזור לשמחה
אחד המשפטים הכי נוגעים בכתיבה שלו נוגע לשמחת חיים. רז כתב שאחד הדברים שלקח ממנה הוא חוש הומור, וגם היכולת לשמור על שמחה. אחרי תקופה של התכנסות, הוא אומר שהדבר היחיד שבא לו כרגע הוא לשים את העצב בצד, כי הוא לא באמת נעלם. ואז הוא מנסה לחזור לדרך שמזכירה לו מי הוא: להצחיק, לשמח את האנשים סביבו, ולהחזיק את זה גם כשזה לא פשוט.
חשוב לציין שהוא לא שיתף את זה לבד לגמרי רגשית: הוא גם התייחס לפרידה נוספת בחייו. במקביל למות אמו, הוא ציין בעבר את הפטירה של סבא שלו, כך שהאבל שלו הגיע בגלים ולא ברגע אחד.
הזיכרון שהיא השאירה: חיוך וריקוד
בסיום, רז כתב שהוא רוצה לזכור את אמו שמחה, מחייכת ולא מוותרת על סיבה לרקוד. המשפט הזה נשמע כמו הצהרה על הדרך שבה הוא בוחר להתמודד: לא להיתקע רק בעצב, אלא להפוך את הזיכרון למשהו חי. ובין השורות הוא גם רמז שלא יופתעו אם בקרוב יחליט לקעקע תמונה שלה רוקדת, כאילו זו הדרך שלו להישאר מחובר אליה גם לעתיד.
ולמה זה נוגע לכולם?
כי בסוף, גם מי שלא מכיר אותו אישית מבין משהו אנושי מאוד: כשיש אובדן, לפעמים הדבר היחיד שמצליח להחזיר נשימה הוא זיכרון שממשיך לעבוד. אצל שחף רז זה נראה כמו שילוב של אהבה, הומור, ושמחת חיים שמנצחת את הדממה.
