גיא זוארץ חשף פוסט כואב לאחיינו שנרצח בנובה: “הבור השחור לא מתמלא”

גיא זוארץ לא מפסיק להפתיע, אבל הפעם זה לא קשור למסך או לביצוע. במהלך צילומי הישרדות בפיליפינים, כשהוא רחוק מישראל, הוא בחר לעצור רגע ולשתף פוסט אישי שמטלטל את הלב. זוארץ פנה באהבה גדולה לאחיינו עילי ברעם ז"ל, שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר.

בפוסט שעלה בחשבון האינסטגרם שלו, זוארץ כתב לאחיינו: כמה הוא מתגעגע, וכמה חסרים לו כל הדברים הקטנים שהפכו את עילי למי שהוא. הוא תיאר את ההומור הייחודי, את השמחה הבלתי נגמרת, את השובבות, הקונדסות וגם את הצד העמוק שהצליח לגעת באנשים. מעבר לזה, זוארץ ציין כמה הוא התגעגע לשיחות שלהם, גם כאלה על החיים ועל הבחירות הנכונות, וגם לשיחות על מי שכבר לא איתנו.

ואז הגיע החלק הכי קשה. זוארץ כתב שעילי היה זה שמקליל אותו כשצריך. כשהוא רציני מדי, כבד מדי או נוזף מדי, האחיין תמיד היה שם כדי להזכיר לו לשמור על עצמו, לא להיסחף לכובד יתר, ולא לתת למחשבות להשתלט. הוא גם הדגיש שהקשר ביניהם היה הדדי: עילי שיקף לזוארץ את עצמו, וזוארץ עשה את אותו הדבר עבורו. במילים אחרות, הם לא היו רק קרובים משפחתית, אלא גם סוג של בית רגשי אחד לשני.

בסיום ההודעה, זוארץ ניסח משפט שממש נשאר באוויר: “הבור השחור לא מתמלא”. הוא לא אמר את זה כדי לסיים סיפור, אלא כדי לתאר מציאות. לפי הדברים שלו, עם הזמן לומדים לחיות לצידו. לא מתגברים בכוח, לא מוחקים, אלא פשוט ממשיכים עם הכאב, כשהוא נוכח.

ההפקה דאגה ליום הזיכרון גם מרחוק

בנוסף לפוסט האישי, זוארץ ציין גם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. למרות שהוא נמצא רחוק, ההפקה של הישרדות לא התעלמה מהיום הזה. לפי מה ששיתף, נערך טקס גם מחוץ לישראל, עם לוח זיכרון לנרצחים ולחללים, ובמהלך האירוע שותף גם סיפורו של עילי ברעם ז"ל.

הבחירה הזו חשובה במיוחד כי היא מראה שהזיכרון לא נשאר רק בבית או באירועים מקומיים. גם כשהחיים מסתובבים על סט אחר, בקצה אחר של העולם, עדיין מוצאים דרך לעצור, לזכור ולהעביר את הסיפור הלאה.

למה זה תפס כל כך חזק את הרשת?

כי כשסלב משתף פוסט כזה, זה כבר לא “עוד תוכן”. זה הופך לאמירה אנושית, כמעט אינטימית, שמזכירה לכולם שיש מאחורי הכותרות והמסכים חיים שלמים. במקרה של זוארץ, זה גם חיבור מיוחד לתקופה של צילום אינטנסיבי, שמקשה עוד יותר על ההתמודדות. ובכל זאת, הוא בחר לדבר.

בסופו של דבר, מה שנשאר מהפוסט הוא משפט אחד שמסכם את התחושה: הבור לא מתמלא. אבל הזיכרון, לפי זוארץ, ממשיך להיות נוכח. והאהבה לא נעלמת.