עמית פרקש חושפת איך נולד השיר לזכר אחיה: מה שהיא אמרה בהקלטה הראשונה הפתיע

עמית פרקש, שמוכרת לקהל הישראלי בעיקר מהמסך, לא תמיד דיברה על הרגעים שהכי שברו אותה. אבל ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, היא בחרה לפתוח ולספר איך נולד השיר שלה ושל אחיה, תם פרקש ז"ל, שהפך עם השנים לאחד השירים המזוהים ביותר עם המלחמה: "מיליון כוכבים".

פרקש היום בת 36, ובגיל 17 היא חוותה אובדן שאי אפשר להסביר במילים. אחיה הבכור, סרן תם פרקש ז"ל, טייס צבאי, נהרג בהתרסקות מסוק במהלך מלחמת לבנון השנייה. מאז, הסיפור שלה על השיר מרגיש כמו שילוב בין אבל עמוק לבין החלטה חדה אחת, שממנה הכול התחיל.

3 ימים אחרי האסון: השיר כבר יצא לאוויר

בפוסט שכתבה, עמית תיארה שבגיל 17, רק שלושה ימים אחרי שאיבדה את אחיה, התפרסם השיר "מיליון כוכבים". היא גם סיפרה שהשיחה הראשונה שלה אחרי שהשיר יצא הייתה ברדיו, כשהכול עדיין טרי וכואב.

היא הדגישה שזה לא היה סתם שיר ש"נכתב עליו". תם היה קרוב אליה ברמה מיוחדת: למרות פער של 6 שנים ביניהם, הם מצאו מקום משותף במוזיקה. לפי פרקש, היא הייתה זו ששרה והוא זה שניגן בגיטרה. כלומר, החיבור ביניהם היה שם, עוד לפני שהטרגדיה הפכה את השיר לנחלת הכלל.

מי כתב את השיר, ומה הוא הציע לה לעשות?

אחרי שתם נהרג, יפתח קרזנר, חבר קרוב של המשפחה, כתב את "מיליון כוכבים" ממש ביום שנודע למשפחה על האובדן. עמית סיפרה שאפילו למחרת הוא כבר חזר אליה הביתה.

ואז הגיע הרגע שגורם לכל מי שקורא לעצור: קרזנר אמר שזה שיר שלה, ושאם היא תרצה, אפשר יהיה להקליט אותו ליום אחד. עמית כתבה שהיא לא עשתה מזה יותר מדי עניינים בראש, אבל ברגע ששמעה את השיר בקולו של יפתח דרך מערכת הסטריאו הישנה שלה, היא הבינה מיד מה היא רוצה.

ההחלטה להקליט ללוויה: "ככה רציתי להיפרד"

עמית תיארה שהיא בחרה ללכת על זה עד הסוף: להקליט את השיר ללוויה. במילים שלה, זו הייתה הדרך שבה היא רצתה להיפרד. למחרת התקיימה ההלוויה, ואנשים רבים הגיעו. ואז, בתוך כל העצב והעוצמה, השיר שלהם הושמע בפעם הראשונה.

עוד פרט קטן אבל משמעותי: בין הקהל הייתה מפיקה בכירה בגל"צ, שביקשה אחר כך להשמיע את השיר ברדיו. עמית מספרת שהם הסכימו, כי מבחינת המשפחה זה היה סוג של הנצחה גדולה לתם.

מהבלדה הפרטית לשיר של המדינה

ימים ספורים אחרי זה, "מיליון כוכבים" הפך לשיר הכי מושמע ברדיו בארץ. עמית כתבה שהשיר הפך ל"שיר של המלחמה", ושבתוך כל זה קרה דבר שהיא לא באמת תכננה: הילדה ששרה לאח שלה הטייס הפכה לאישיות שהציבור מכיר.

היא סיימה את הפוסט במשפט שנשמע כמו אמת צרופה: היא הייתה מוותרת על הכול כדי שתם יחיה, אבל לחיים היו תוכניות אחרות. ועד היום, השיר נשאר מהשירים הכי מושמעים בימי זיכרון, כי הוא מצליח לתת לאנשים מקום להזדהות, לחיבור, ובעיקר לחיבוק.

בסוף, זה מרגיש שהכול לא קרה במקרה: השיר נולד מתוך אבל, אבל המשיך הלאה לשליחות אמיתית עבור אחרים, ולהנצחה מדויקת של תם, בדיוק בדרך שבה עמית ידעה לעשות זאת: דרך מוזיקה.