ג'יג'י חדיד, אחת הדוגמניות הכי מוכרות בעולם, מצאה את עצמה שוב במרכז סערה ציבורית אחרי שכמה מסמכים אמריקאיים שקשורים לג'פרי אפשטיין עלו לכותרות. הפעם זה לא היה רק אזכור ברקע, אלא שם מפורש שמופיע בהם, ובשבועות האחרונים היא החליטה לשים סוף לשתיקה.
העניין התחיל כשבמסמכים ממשרד המשפטים האמריקאי נחשפו פרטי התכתבויות במיילים מדצמבר 2015. בתוך החומר שהוצג נכללה התכתבות בין אדם שזהותו הושחרה לבין איש עסקים ועבריין מין מוכר לשמצה. לפי הפרטים שעלו, אותו אדם התעניין בהצלחה המקצועית של ג'יג'י ואחותה בלה חדיד, ותהה איך הן הפכו לדוגמניות שמרוויחות סכומי כסף גבוהים.
בשלב מסוים, אחרי שאפשטיין כביכול השיב בצורה קצרה משהו בסגנון “אתה יודע”, אותו אדם חזר עם הסבר משלו וטען שהאב שילם לסוכנות. התשובה מצדו של אפשטיין הייתה פשוטה, חדה ולא משתמעת לשתי פנים: לא. לאחר מכן הוא הוסיף משפט שמבהיר לכאורה שהאחיות חדיד “ממלאות הוראות”, כלומר מציג את הקשר כמשהו טכני ולא עסקי רגיל.
התגובה של ג'יג'י: “זה גרם לי בחילה”
אחרי שהנושא הגיע לרשת, חדיד לא נשארה אדישה. היא הגיבה לפוסט של הדוגמנית מ-29 במרץ, ובתגובה כתבה שהיא “נאלצה להפסיק לעקוב” אחרי מי שהעלה את הסיפור, בטענה שאותו אדם לא דיבר על המסמכים עצמם. אבל את כל המסר הזה היא חידדה עוד יותר בתגובה נפרדת שפורסמה ב-30 במרץ, שם הסבירה למה היא סוף סוף כן יוצאת מהשתיקה.
חדיד כתבה שנורא לקרוא שמישהו שמעולם לא פגשת אומר דברים עלייך, במיוחד בהקשר הזה. היא גם הודתה שהיא לא הגיבה קודם לכן, בעיקר מתוך רצון לא להסיט תשומת לב מהסיפורים של הקורבנות האמיתיים שלו. עם זאת, לטענתה, התגובה של אותו אדם גרמה לה להבין שאולי הדבר לא ברור, ושחשוב להבהיר.
“גדלתי בפריבילגיה, אבל עבדתי קשה”
הדוגמנית הדגישה שהיא גדלה בפריבילגיה, אבל תיארה איך הוריה, מוחמד חדיד ויולנדה חדיד, הגנו עליה ולימדו אותה את ערך העבודה הקשה. היא ציינה שבזמן שהוחתמה לסוכנות דוגמנות בשנת 2012, היא “עבדה קשה בכל רגע מאז”, כלומר ביקשה להחזיר את הסיפור להישגים שלה ולא לשמועות.
הנקודה הכי רגישה מבחינתה הייתה העובדה ששמה הופיע במסמכים. לדבריה, היא חושבת שהייתה אז בערך בת 20 עד 21 בזמן שאותו מייל נכתב, מה שהופך את זה לדבר שמטריד אותה במיוחד. היא סיכמה בצורה ברורה שהיא רוצה להבהיר שמעולם לא היה לה קשר לאדם הדוחה הזה.
למה זה היכה כל כך חזק ברשת
הסיפור הזה לא עוסק רק במסמך כזה או אחר. הוא נוגע בשאלה מי החליט לספר מה, מי הרוויח מהסיפור ומה המחיר של אזכורים כאלה על אנשים שחיים את חייהם הרחק מהדרמות. במקרה של ג'יג'י חדיד, התגובה שלה מראה שהיא ראתה בזה מעבר לרכילות: משהו שנכנס לה לבטן, וגרם לה לצאת בהצהרה פומבית, כדי לשים גבול ברור בין עבודה קשה לבין עלילות.
