הן אמנם כבר מזמן לא “ילדות של פעם”, אבל הביף בין ליהיא גרינר לאביבית בר זוהר פשוט מסרב להיעלם. אחרי שהשנייה העלתה מחדש את הסיפור באולפן רדיו, גרינר החליטה שלא לשתוק והשיבה עם משפט אחד שסוגר חשבון, וגם עושה סדר בראש: “עברו 14 שנים, תשחררי”. כן, זה אותו ויכוח ישן שפתאום חוזר לטרנד בכל פעם שמישהו מעז לגעת בו.
כדי להבין למה זה כל כך רגיש, צריך לחזור להתחלה. הריב ביניהן התחיל ביום חתונתה של גרינר. אביבית הגיעה עם בן זוג חדש, וזה לא התקבל טוב באירוע מתוקשר. לפי הסיפור שהפך עם השנים לשיחת היום, בר זוהר יצאה משם בצורה לא נעימה, ומהר מאוד הכל התגלגל למונולוג לוהט של גרינר.
באותה תקופה גרינר התראיינה בתוכנית רדיו והצליחה לייצר משפט אחד שדבק בהן לכל החיים. היא פרצה במונולוג נוקב שבו התייחסה לעניין של בן הזוג החדש, וכאן נכנס גם הכינוי הפוגעני שהפך לסוג של סאונד ויראלי שחוזר שוב ושוב.
מה גרינר אמרה אחרי שנים של שקט יחסי?
בראיון ברדיו, גרינר ניסתה קודם כל לשדר שהסיפור מבחינתה כבר מאחור. היא פתחה בזה שאין לה עניין לחפור מחדש, בעיקר כי היא אפילו מחבבת את בר זוהר כאדם. אבל מהר מאוד היא הודתה שהיום השתיים לא ממש באותו ראש, וזה בדיוק המקום שבו היא חידדה מה מפריע לה ומה היא מוכנה לעשות עם זה.
גרינר חזרה לרגע שבו הכל התחיל, וטענה שהיא לא בטוחה שאביבית עשתה את זה בכוונה. מבחינתה, הבעיה היא שבר זוהר לא הבינה את המשמעות של להגיע עם בן זוג חדש לאירוע שכולם מדברים עליו. “את לא רק מגיעה, את גם נכנסת לסיטואציה שבה כולם רוצים להבין מה הקטע, עם מי את יוצאת”, היא תיארה.
הסאונד לא בשליטה, ופה היא כבר התנחלה עם אמת כואבת
אחת הטענות המרכזיות של גרינר הייתה שהוויראליות לא נשלטת. כשהמשפט עולה שוב ושוב, זה כבר לא תמיד בהקשר של השתיים, אלא כבדיחה בין אנשים. היא סיפרה שילדים צוחקים ומפיצים את זה הלאה, בלי לשבת ולחשוב מי נפגעת מזה, גם אם בסוף זה כן חוזר אליהן.
ואז היא אמרה את המשפט שמרגיש כמו הודאה כנה: זה שלה, היא זו שאמרה את זה, וזה היה מונולוג די פאתטי. היא אפילו ציינה שהייתה אז בת 27. במקום להסתתר מאחורי תירוצים, היא בחרה לצחוק על זה בדרך שלה. “זה הדרך שלי להתמודד”, היא רמזה, והוסיפה שהיא מבינה שמבחינת בר זוהר זה יושב אחרת.
״תשחררי״, אבל גם התנצלות אמיתית
גרינר לא דילגה גם על החלק הרגשי. היא אמרה שהיא מתנצלת על כך שאביבית נשארה פגועה. ואז הגיעה הבקשה הישירה, כמעט כמו סגירת מעגל: “אנחנו כבר בנות 40, די. תשחררו”.
במקביל, היא התייחסה לעניין של המילה עצמה וטענה משהו כמו “כל אחת יכולה להגיד לחברה שלה דברים כאלה”, אבל אצל אביבית זה נשאר הרבה יותר חזק. גרינר גם דיברה על זה שבר זוהר יכולה לבחור אחרת, להתקדם, ולתת לחיים להמשיך הלאה.
בשיא הדרמה, היא אפילו זרקה רעיון: לעשות יחד את הסאונד, כאקט של שבירת הטאבו והפיכת זה ממשהו שמציק למשהו שמצחיק. “אני חושבת שזה ישבור את הכל”, היא סיכמה.
אז האם זה הסוף של הביף? קשה להבטיח. אבל אחרי כל כך הרבה שנים, לפחות יש עכשיו מסר ברור אחד: במקום להילחם בזיכרון, גרינר מציעה להפוך אותו לבדיחה משותפת. והאמת? זה בדיוק מה שכולנו לא ציפינו שיקרה אחר כך.
