ניקול ראידמן העלתה אמש סרטון לאינסטגרם: היא רוקדת בבגד ים לצד בנה ריצ’רד, רגע משפחתי חמוד וממש לא מתוכנן להיות “הכותרת של היום”. אבל כמו שקורה יותר ויותר ברשת, במקום לפרגן הגיעו תגובות קשות, ובמרכזן ביקורת על הגוף שלה. ראידמן, שממש לא נראית כמו מי שמסוגלת לשתוק כשמנסים לנהל לה את החיים, בחרה לענות בגדול.
היא כתבה שהפוסט לא מיועד לה. לטענתה, היא בת 40, אמא לשני ילדים, מרגישה בריאה, חזקה וגאה בגוף שלה. לדבריה, היא אוכלת בצורה טובה, נהנית מהחיים, ולא חייבת לאף אחד הסברים על מבנה הגוף שלה. ואז היא הוסיפה משאלה ברורה: שכל אישה בגילה תרגיש ותיראה כמו שהיא מרגישה.
“זו אלימות, נקודה”
ראידמן לא הסתפקה בביטוי קצר. היא הגדירה את מה שקורה בתגובות כאלימות, והבהירה שהדבר היחיד שחולה כאן הוא התרבות שבה אנשים מרגישים שיש להם רשות להתערב בגוף של מישהו אחר. מבחינתה, כל מי שמגיב כאילו זו חוות דעת לגיטימית שמגיעה לו, בעצם לוקח חלק במנגנון שמערער נשים וגורם לילדות ונערות להטיל ספק בעצמן.
היא המשיכה והדגישה נקודה חשובה: גוף של אדם הוא לא הזמנה לשפיטה או לאבחון. לדבריה, לא כל אדם רזה הוא חולה, ולא כל אדם מלא הוא עצלן. במילים אחרות, היא מבקשת להפסיק את המשחק המסוכן שבו תגובה אחת ברשת הופכת ל”פסיקה” על בריאות, אופי או ערך עצמי.
היא מסיימת את הדיון בשורה אחת
ראידמן סגרה את הסיפור בצורה חדה: אם טוב לה בגוף שלה, אם היא מרגישה בריאה ואם זה המבנה שלה, אז אין פה באמת מקום לדיון. היא רצתה שהמסר יגיע לאנשים שמגיבים בלי לחשוב, אבל בעיקר לאלה שקוראות בשקט ונפגעות.
וכשחושבים על זה, זה בדיוק הקטע שמציק הרבה לצופים: סרטון ריקוד משפחתי אמור להיות מתוק ומעורר השראה, אבל ברגע שמתחילים למדוד, לשפוט ולחלק ציונים לגוף, ההנאה נעלמת. במקרה הזה ראידמן לקחה את המיקרופון בחזרה, הזכירה לכולם שיש גבול, וגרמה לרבים להבין שהפעם לא מדובר ב”סתם תגובות”, אלא במשהו עמוק יותר.
אז מה יהיה עכשיו?
השאלה הגדולה היא אם זה ישפיע על מי שממשיך להגיב באופן פוגעני, או שזה עוד פרק ברשת שבה אנשים חושבים שהגוף של אחרים הוא נושא לדיון ציבורי. ראידמן כבר סימנה את הכיוון: יותר כבוד, פחות שיפוט, ופחות התעסקות במקום שבו לא מבקשים אותה.
