אלק בולדווין וסם ניל: למה המחווה הפכה לביקורת ענקית?

אם אתם חושבים שטריבוטים של סלבס הם תמיד רגע נקי של כבוד, אז הכתבה הזאת היא תזכורת: לפעמים גם מחווה מרגשת יכולה להתהפך תוך ימים ספורים, ואפילו להפוך לדיון רותח ברשת.

הסערה התחילה אחרי שאלק בולדווין העלה לאינסטגרם סרטון מחווה לזכרו של סם ניל, כוכב “פארק היורה”, זמן קצר אחרי שנודע שהשחקן נפטר בגיל 78. לפי הודעת בני המשפחה, ניל מת באופן מפתיע בזמן שהיה באשפוז בסידני, אוסטרליה, ביום שני 13 ביולי. הם כתבו שהוא ליווה את כל חייו בכבוד, ושבמותו היה מוקף במשפחה. עוד צוין שהפטירה הייתה הלם גמור, למרות שניל נשאר ללא סרטן לאחר שנים של מאבקי בריאות.

איפה זה נשבר? כשבולדווין “גלש” מהאדם אל עצמו

בולדווין, שהיה שותף לעבודה עם ניל, העלה סרטון עצמי שכותרתו הייתה פשוט “Sam Neill”. בפתיחה הוא אמר כמה נדהם היה לשמוע על מותו של ניל. עד כאן, כולם על אותו מסלול: אבל אז הסרטון המשיך כמעט שלוש דקות, ורבים הרגישו שהמיקוד זז.

במקום להתעכב על פועלו של ניל ועל מה שהפך אותו למה שהוא, בולדווין עבר לדבר בהרחבה על סרט אחד מהקריירה שלו: “רד אוקטובר” והחוויה שלו על הסט. הוא תיאר איך צילמו את הסרט ב-1989, יצא ב-1990, והדגיש שזה היה אחד הסרטים הגדולים הראשונים שלו עם תפקיד משמעותי. הוא גם הזכיר סרטים קודמים שלו, שיבח את הבמאי ג’ון מקטירנן, סיפר על המפגש עם הסופר טום קלנסי, ושיתף זיכרונות ספציפיים מהעבודה על הסרט. במילים אחרות: זה הפך למחווה, אבל גם לקצת פרק “בואו ניזכר בקריירה שלי”.

הבדיחה המרירה: ניל מופיע בעיקר בהתחלה ובסוף

מי שהתווכחו ברשת לא התעסקו רק בטון. הם תפסו את המבנה. היו שטענו שבולדווין הזכיר את ניל בתחילת הסרטון ורק בכמה שניות בסופו, בעוד שהרוב הוקדש לקריירה שלו ולשחקנים אחרים. היו כאלה שכתבו שזה “קלאסי” בולדווין להפוך הכול לסיפור שלו, גם כשמנסים לעשות כבוד לעמית מפורסם. אחרים אמרו בציניות שהם כנראה נזכרו מה צריך להיות הנושא רק ב-15 השניות האחרונות.

בולדווין סיים במשפט שמחזיר אותנו לסיבה שבגללה בכלל צילם: “סם ניל, אהבה למשפחתו… תנוח בשלום”. אבל בעיני לא מעט גולשים, זה היה מאוחר מדי ביחס למה שהם ראו בזמן אמת. לכן הטענות קיבלו כיוון ברור: “נרקיסיסטי”, “עוד פעם הוא במרכז”, “מה הוא בכלל אמר על סם?”

והאמת? ברגע שהרשת מחפשת פוקוס, היא לא מוותרת

כאן מגיע החלק המעניין, והכי ביזאר: לא מדובר בהכרח ב”כוונה רעה”. לפעמים זה עניין של הרגל. אבל באינטרנט, במיוחד סביב מוות, אנשים מצפים לדיוק רגשי. אם המחווה נדמית כמו סיפור קריירה עם כותרת של טריבוט, הקהל מרגיש שמישהו “גנב” את האור מהנפטר.

במקביל: עוד סלבס בחרו להישאר עם ניל

בעוד הסרטון של בולדווין התגלגל לביקורת, אחרים בחרו למחוות אחרות. במאי “פארק היורה” סטיבן ספילברג כתב שהוא אהב לעבוד עם ניל על כל סרטי הזיכיון. לורה דרן, ששיחקה לצדו, פרסמה הודעה מרגשת על נאמנות, הגנה ואהבה, עם ויט יבש שאפיין אותו. ג’ף גולדבלום העלה תמונות מהסט המקורי וכתב שהרפתקה גדולה ממשיכה. ניקול קידמן, שעבדה איתו ב”דד קאלם”, תיארה אותו כ”אחד הגדולים” וסיפרה איך תמך בה בתחילת דרכה כשהייתה בת 19. סיליאן מרפי זכר אותו כאנשים הכי לבביים, מצחיקים ועדינים, וגם כשחקן מהטובים שיש.

אז השאלה הגדולה היא לא רק “מה בולדווין עשה”. השאלה היא למה זה תפס כל כך חזק. כי כשיש מוות, הרשת לא מסתפקת בכוונה. היא מסתכלת על זמן מסך, על מבנה, על מי נמצא במרכז. וזה בדיוק המקום שבו המחווה הזאת נכשלה בעיני רבים.