אנתוני הד, האיש שהפך דמות משנית לחלק בלתי נפרד מהלב של מיליונים, הלך לעולמו בגיל 72. מי שגדל על באפי ציידת הערפדים זוכר בעיקר את רופרט גיילס, ומי שעוקב אחרי טד לאסו זוכר אותו בתפקיד רופרט מאניון. עכשיו, אחרי תקופה קשה במיוחד בבית, המשפחה הודיעה על מותו הרשמי.
והנה החלק שהופך את הסיפור לעוד יותר כואב: זה קרה רק שישה חודשים אחרי מותה של בת זוגו, שרה פישר. שרה היתה מטפלת בבעלי חיים ופעילה למען זכויות בעלי חיים, והיא נפטרה בגיל 61 מסרטן בלוטת התריס. כשמישהו עובר רגע כזה, הזמן לא באמת “עוזר”. הוא פשוט ממשיך לתקתק, ואתה נשאר עם החור.
איך אנתוני הד נפטר?
לפי הודעה משפחתית, אנתוני הד נפטר בשלווה, בגלל סיבוכים שנגרמו מדלקת ריאות. הוא היה מוקף במשפחה ברגעים האחרונים, והדגש בהודעה היה על כמה שהיו אלה ימים עמוסים ברגש, אבל גם ברוח של כבוד הדדי.
הוא הותיר אחריו את בנותיו: השחקניות אמילי ודייזי הד. בהודעה שלהן הן כתבו שזה כבוד עצום עבורן להיות מי שראו מקרוב את ההשפעה של אביהן ושל העבודה שלו על כל כך הרבה אנשים. הן גם הדגישו כמה הוא אהב את המקצוע שלו, וכמה הוא הרגיש בר מזל שזכה לעבוד עם אנשים מוכשרים במיוחד ולשחק בפרויקטים נהדרים לאורך עשרות שנים.
המחווה ברשת: “האיש הכי טוב שהצליח לגלם את הרשע”
כצפוי, חברים מהתעשייה מיהרו לפרסם מחוות. ברט גולדסטיין, כוכב משותף, כתב משהו שמסכם היטב את הקסם של הד: הוא היה שחקן מבריק, שידע לשחק את “הבן אדם הכי גרוע בעולם”, אבל העובדה המדהימה היא שהוא עצמו היה האדם הכי טוב. תוסיפו לזה שהוא היה חייכני, אדיב, מצחיק, ותבינו למה קשה להאמין שהעולם פשוט “המשיך”.
גם ראסל טי דייויס, תסריטאי ומפיק עטור פרסים, הזכיר אותו כאדם משמח לעבוד איתו. הוא סיפר שהד דיבר תמיד על בנותיו עם אהבה ושמחה אמיתית, ושאין ספק שזה מה שנשאר איתך אחרי שמישהו עוזב.
מניסוי קפה לפריים טיים: המסלול של הד
הד לא היה רק “הכוכב של באפי”. לפני שהפך לשם מוכר בארה“ב, הוא כבר היה מוכר בבריטניה בשנות ה-80 בזכות פרסומות נסקפה גולד בלנד, שבהן גילם את אחד משני בני הזוג הקבועים בקמפיין. אלה היו מהדוגמאות הבולטות לפרסום סדרתי, כזה שמייצר דמויות שנכנסות לראש הרבה לפני שהן נכנסות ללב.
בתחום הטלוויזיה, הוא כיכב בגרסאות שונות של סיפורי מיתולוגיה ופנטזיה. למשל, בתפקיד איתן במיוחד ב”מרלין” של ה-BBC, שם גילם את אותר פנדראגון. בהמשך הוא המשיך גם לעולמות קומיים יותר, כמו “ליטל בריטניה”, שם שיחק את ראש הממשלה, לצד דויד ווליאמס.
בבאפי הוא היה מוכר, אבל עזב באמצע
בארה“ב, באפי הפכה אותו לשם גדול. אבל חשוב לדייק: הוא לא נשאר לאורך כל העונות. בעונה השישית הוא עזב את צוות הקבע, והמשיך להופיע רק כאורח עד לסיום הסדרה.
בראיון מ-2016 הוא גם סיפר על הקרבה המשפחתית: הוא זכה לעבוד בלוס אנג’לס למשך חמש שנים בזמן שצילם את באפי, ובזכות בת זוגו שרה זה התאפשר. הוא תיאר את זה כמשהו שהוא חייב בו המון, ואמר שבדיעבד זו הייתה הזדמנות ענקית, גם מקצועית וגם אישית.
מה עושים עכשיו עם הזיכרון?
זה סוג מוות שמזכיר כמה בידור הוא לא רק “תוכן”. עבור מי שגדל על גיילס, עבור מי שצחק על טד לאסו, ועבור מי שפגש את הד דרך פרסומות או סדרות אחרות, זה יהיה זיכרון שנשאר בתפקידים, אבל גם באנשים עצמם. כי לפעמים השחקן הוא לא רק מה שהוא משחק. הוא גם מי שהוא מחוץ לפריים.
המשפחה ביקשה לכבד את פרטיותה בתקופה הקשה. ובכל זאת, קשה שלא לחשוב על השאלה הבלתי נוחה: איך ממשיכים אחרי שאיבדת אדם קרוב, ואז עוד פעם, חודשים ספורים אחר כך?
