קארה דלווין, אחת הדוגמניות והפנים המוכרים ביותר בעולם האופנה, רגילה שיסתכלו עליה מלמעלה. אבל עכשיו היא בוחרת להוריד את המסכה ולספר את מה שאף אחד לא ראה מאחורי הקלעים. בריאיון לפודקאסט היא תיארה תקופה אפלה שבה הייתה קרובה לסיים את חייה, גם כשהקריירה שלה נראתה בשיא.
דלווין בת ה-33 סיפרה שבשנים האחרונות היא נאבקה בהתמכרות לסמים שהחלה, לדבריה, כמשהו שכביכול עזר לה לנשום. היא הודתה כי נהגה לצרוך מדי יום GHB, חומר מדכא שמאט את מערכת העצבים, וכי השילוב עם קוקאין היה חלק מהדרך שבה ניסתה לשלוט במציאות שלה. רק שלפי התיאור שלה, השליטה הזאת התפרקה במהירות.
הטריגר: לא מה שחשבו, אלא מה שקרה לבד
אחת הסצנות שהטרידה את המעריצים התרחשה סביב תמונות פפראצי ויראליות מהתקופה של 2022, מה שמוכר לכולנו כעולם של פסטיבלים, אור, מוזיקה וסטייל. דלווין סיפרה שהמציאות מאחורי הקלעים הייתה הרבה יותר חמורה. לדבריה, באותה תקופה היא השתמשה ב-GHB כדי “להרדים את עצמה בפועל”, ובקוקאין כדי להישאר ערה.
היא הוסיפה פרט שמסביר למה זה לא היה “עוד ערב פרוע”. דלווין סיפרה שהתקפים היו חלק מהסיפור כבר אז, ושבדיוק אחרי התקף בברנינג מן צולמו אותן תמונות שהפכו לסימן שאלה ברשת.
3 דברים שהיא גילתה מאוחר מדי
1. היא לא הבינה כמה החומר ממכר: “חשבתי שאני פשוט לוקחת כל יום. לא ידעתי שצריך לעבור גמילה רפואית”, אמרה.
2. היא ניסתה לתכנן יציאה מהמעגל אחרי יום הולדת 30, מתוך מחשבה שתוכל לעצור לבד. במקום זה, היא הבינה שהגוף כבר תלוי בחומרים.
3. הנזק האמיתי הגיע כשהייתה לבד: לטענתה, כל עוד יש אנשים סביב, תמיד יש איזשהו בלם. כשהיא נשארה לבד, אף אחד לא יכול היה לעצור אותה.
איך זה התחיל? חיבור, מוזיקה, ואז התרחקות
דלווין תיארה איך ההתמכרות נולדה מצורך רגשי. לדבריה, בתחילה היא חיפשה חיבור, ובמקום שבו היא הרגישה מנותקת, הסמים נתנו לה תחושה שהיא סוף סוף “מצאה את עצמה”. היא סיפרה שאהבה מוזיקה וריקוד, ושהיא אפילו ראתה בזה משהו חיובי וחופשי. רק שבשלב הבא, מה שהיה אמור לקרב אנשים הפך לדרך להסתגר ולהיעלם.
עוד היא סיפרה שהתחילה בגיל צעיר. באותה תקופה, כך לדבריה, לא היה לה כסף ולכן היא גם רכשה סמים כדי למכור וגם כדי להשתמש. עם הזמן, השגרה הפכה לכלא שקט.
בשיא התהילה: מחשבות אובדניות וקרבה לסוף
אולי החלק הכי מטלטל הוא מה שהיא אמרה על התקופה שבה כולם חשבו שיש לה הכול. דלווין טענה שמחשבות אובדניות חזרו בדיוק כשהיא הייתה בשיא הפריחה, כשכביכול הייתה אמורה להיות הכי מאושרת. היא תיארה תחושת אשמה עמוקה, תחושה “שלא מגיע לי שום דבר”, וגרוע מכל, את העובדה שהייתה קרובה לסיים את חייה.
בסוף היא סיכמה את הפער בין התדמית למציאות בצורה חדה: גם אם אנשים חשבו שהיא מסתירה טוב, היא אומרת שהנזק האמיתי קרה כשאף אחד לא היה ליד. וזה בדיוק הרגע שבו היא מבינה היום שהיה סימן אזהרה ברור.
