עוד לפני שהוכרז תאריך רשמי, כולם כבר מרגישים את הבחירות באוויר. הפוליטיקאים מתחילים לקצור קולות, והסלבס, כרגיל, מתלבטים אם לדבר או לשמור על פרופיל נמוך. אבל אופירה אסייג, כרגיל עם לב פתוח ופה שלא מפחד, בחרה כן להתייחס. בראיון שנערך באירוע לציון עשור למותג Michael Kors בישראל היא דיברה על המצב בצפון, על הכאב האישי שלה, וגם על מה שהייתה רוצה לראות ממי שעומד בראש המדינה.
היא פתחה בזה שהיא לא מצליחה להתרגל למציאות. לפי דבריה, היא מגיעה לאירוע עם לב קצת חצוי, כי הטלפון שלה לא מפסיק לצפצף עם התראות. “בצפון יש אזעקות”, היא אמרה, והוסיפה שזה מרגיש כמו מדינה נפרדת. לדבריה, מה שהיה פעם “הדרום” הפך להיות “הצפון”, והתחושה הזו היא משהו שלא נותנים לו לעבור ליד בלי להרגיש.
מה אסייג אמרה על המצב בצפון?
כאן היא הייתה הכי בוטה וכואבת. אסייג טענה שמזניחים את האזור, ושמספר השכולים כבר גבוה מאוד. היא דיברה על אזרחים שנאלצים להסתתר בממ”דים, ועל זה שהדבר הזה קורע לה את הלב. מבחינתה, זו לא רק כותרת חדשותית, אלא מציאות יומיומית של אנשים שהיא רואה לנגד עיניה.
הפתרון שלה: לא חצי כוח
כשנשאלה מה לדעתה צריך לעשות, אסייג לא הלכה על תשובה מעורפלת. היא אמרה שצריך “לא לוותר” ולהיכנס עד הסוף. היא הוסיפה טענה עקרונית שמדינה לא יכולה להישאר עם פתרונות זמניים, כי אם מורידים גורם אחד, אז קמים אחרים. ואז היא סיימה במשפט שמסכם את כל הגישה שלה: היא לא מוכנה לקבל מצב שבו ישראל מחולקת.
ועכשיו, הבחירות: למי היא תצביע?
בחלק מהשיחה הגיע הרגע שבו שאלו אותה על הבחירות. היא ענתה תשובה שמיד יצרה עניין. מצד אחד היא הבהירה שלמרות שיש לה “ראש ממשלה” ברור בראש, היא לא מתכוונת לגלות במי תבחר. “אף אחד לא יודע למי אני מצביעה”, היא אמרה, ואז הוסיפה את העיקר: היא רוצה שמדינת ישראל תתקדם עם מי שידאג לכולם ולא רק לבוחרים שלו.
היא הדגישה שהיא לא מחפשת סיסמאות, אלא ביטחון אמיתי. “אם אני מפחדת לשלוח את הילדים שלי כשהחושך יורד, אנחנו לא במצב טוב”, אמרה, והמשפט הזה הפך מהר מאוד לחלק שהכי מדברים עליו.
3 דברים שבטוח לא ציפית לשמוע מאסייג
1. שהיא תדבר כל כך ישירות על תחושת “מדינה נפרדת” בין אזורים.
2. שהיא תציב עמדה ברורה לגבי הצורך בהכרעה ולא באמצע הדרך.
3. שהיא תעקוף את השאלה למי תצביע, אבל תיכנס לפרטים על מה היא דורשת מהמנהיג הבא: דאגה לכלל ולא רק לקהל שלו.
בסוף, נראה שאופירה אסייג לא מחפשת להתיישר עם הטרנדים של הרגע. היא פשוט אומרת מה שהיא מרגישה, ושומעת את הדופק של המדינה מתוך הבית, מתוך הטלפון שמקבל התראות, ומתוך פחד אמיתי לשלוח ילדים החוצה. וזה בדיוק מה שהופך את האמירה שלה לכל כך טעונה.
