עמית סגל חשף את המפגש הראשון עם נתניהו: למה זה נגמר בהחמצה גדולה?

עמית סגל, הפרשן והעיתונאי שנחשב למקורב במיוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, עשה אתמול משהו שהפתיע אפילו את שותפו להנחייה בן כספית. במקום עוד דיון לוהט על פוליטיקה, סגל חזר אחורה כמעט 30 שנה וסיפר על המפגש הראשון שלו עם נתניהו. כן, זה קרה כשהוא היה בן 14 בלבד, והוא אפילו לא תיאר לעצמו שזה יפתח לו דלת לעולם שעד היום מלווה אותו.

לפי מה שסגל תיאר בתוכנית, הכל התחיל כשהוא קיבל משימה רשמית: להגיש לנתניהו, שכבר אז היה ראש הממשלה, את הדווח השנתי של האגודה לשלום הילד. סגל סיפר שהאגודה בחרה ילדה ערבייה וילד יהודי, ושאותו ילד יהודי היה הוא עצמו. ואז הגיע החלק שבו החיים עושים טוויסט: הוא לא באמת ידע עד היום איך דווקא הוא נבחר, אבל ברור לו שההזדמנות הזו שמה אותו בסיטואציה משמעותית במיוחד.

סגל תיאר שהוא נכנס ללשכה יחד עם יצחק קדמן ועם הילדה מעכו. אלא שמפה זה מתחיל להיות כמו סצנה שמישהו כתב לה מראש טיימינג מושלם, רק שהמציאות לא תמיד משחקת לטובתך. לדבריו, האירוע התעכב שוב ושוב, והם פשוט חיכו. הוא הדגיש שהם התייבשו לא מעט, ובשלב מסוים כבר היה מאוחר מאוד בלילה, משהו כמו עשר וחצי.

ואז, בדיוק כשהם סוף סוף יצאו מהלשכה, הוא ראה את אריה דרעי יוצא בסערה. סגל מספר שאותו רגע היה כל כך דרמטי, שלמחרת כבר התפוצצה פרשת בר און חברון. עכשיו, מי שלא חי את התקופה ההיא יכול לפספס את גודל הרעש הפוליטי: זו פרשה שעלתה בתחילת 1997, כשעלו חשדות לסגירת דיל פוליטי בין נתניהו לבין מפלגת ש״ס. לפי הטענות, היה מדובר בתמורה הדדית: תמיכה בנסיגה של צה״ל משטחים בחברון, בתמורה למינוי של עו״ד רוני בר און כיועץ המשפטי לממשלה, מה שנטען שהיה אמור להוביל לעסקת טיעון מקלה לאריה דרעי במשפטו באותה תקופה.

סגל סיכם את הסיפור בהומור יבש משהו, אבל עם עקיצה שמבינה את האירוניה: הוא בעצם פספס את הסקופ. כי אם הוא היה יוצא בזמן אחר או אם האירוע לא היה מתעכב, מי יודע איזה כותרת הייתה נכתבת ואיזה קריירה של סקופים הייתה יכולה להיראות אחרת.

אז למה זה כל כך מסקרן?

כי זה לא עוד אנקדוטה על פגישה עם ראש ממשלה. זה סיפור שמתחבר לפרשה היסטורית, ומראה איך רגעים שנראים קטנים, כמו דו״ח שנמסר בלשכה, יכולים להיקשר אחר כך לתהפוכות פוליטיות גדולות. ובנוסף, העובדה שסגל היה אז נער בן 14, רק מדגישה שהוא כבר מגיל צעיר היה בתוך העניינים.

ומה קרה אחרי?

סגל סיפר שגם כמה שנים מאוחר יותר, בגיל 17, הוא התחיל לעבוד באופן רשמי כעיתונאי, כשכתב למקומון "כל העיר". כלומר, ההיכרות המוקדמת עם המערכת לא נשארה רק סיפור משפחתי, אלא הפכה למסלול מקצועי של ממש.

בקיצור, אם חשבתם שפוליטיקה היא רק נאומים ומסיבות עיתונאים, אז מסתבר שיש לה גם צד של תזמון, עיכובים, והחמצות. והפעם זה הגיע מכיוון שלא ציפיתם: מהילד שהגיש דו״ח, יצא בזמן הלא נכון, ונתן לעולם פרק שלם לפרש.