דאן ווקר, אחד הפרצופים המוכרים בטלוויזיה הבריטית, עומד החודש בפני בית דין לעבודה. הבעיה? לא מדובר בעוד כותרת חולפת, אלא במשפט של ממש, בעקבות האשמות חמורות שמטיחות צל גדול על התנהלותו במקום העבודה.
הדיון נקבע בלונדון ל-20 באפריל, והוא צפוי להימשך עד ארבעה ימים. ווקר, שהחל לשמש כפרזנטור משותף בתוכנית החדשות של ערוץ 5 יחד עם קלאודיה-ליזה וונדרפויה באפריל 2022, אמור להתמודד בבית הדין מול וונדרפויה עצמה.
לפי כתב הטענות, וונדרפויה מאשימה את ווקר בהתנהגות סקסיסטית ומיזוגנית, ובנוסף היא מעלה טענות להתנכלות לבולינג כלפי אישה שחורה. ווקר עצמו, אגב, מכחיש בתוקף את כל ההאשמות. לא רק במילים כלליות, אלא עם מערך טענות נגדיות: הוא צירף יותר מ-50 הצהרות אופי של עדים, כולל שמות מוכרים מעולם הכדורגל, אולימפיאדות, עיתונות BBC ואנשי טלוויזיה ועמיתים לעבודה.
למה זה מגיע לבית דין אחרי שכבר היה בדיקה?
כאן מתחיל החלק המסקרן, זה לא “רק” עוד סכסוך מאחורי הקלעים. וונדרפויה עזבה את ערוץ 5 ב-2023 אחרי חמש שנים שבהן הציגה את תוכנית החדשות, ובמהלך 12 החודשים האחרונים היא עשתה זאת לצד ווקר. אבל עוד לפני ההליך הנוכחי, נדמה היה שהסיפור כבר טופל.
באפריל 2024, ווקר שהיה נוצרי אדוק, יצא “נקי לחלוטין” אחרי סיום בדיקת מקום עבודה שעסקה ב”התנהגות חמורה לא תקינה”. מה שמתחדד זה שלא כל תלונה הפכה לממצא. לפי מה שעולה מהפרטים, הבדיקה התייחסה לתלונות שלה נגדו, ובסופו של דבר אף אחת מהן לא התקבלה. ווקר גם התייחס לכך ואמר שהכול נחקר עד הסוף והוא קיבל גיבוי מלא דרך בדיקה בלתי תלויה.
אז למה בכל זאת בית דין עכשיו? הטענה הנגדית היא שההסדר הקודם או תוצאות הבדיקה לא סגרו את הסיפור מבחינתה של וונדרפויה. ובמילים אחרות: לפעמים “בדיקה” לא מספיק לסיום, במיוחד כשמדובר בנרטיב אישי של מי שמרגישה שנפגעה.
הכסף שנדון לפני שהכול התגלגל למשפט
עוד שכבה שמרמזת שהכול לא קרה באוויר: זמן קצר לפני הדיון, צוותים משפטיים ניסו שוב ושוב לסגור פשרה. בפעם האחרונה הם ניסו לדבר על 4 מיליון ליש”ט. זה נדחה, וההליך המשיך לבית דין.
בנוסף, מתברר שבשלבים מוקדמים יותר וונדרפויה דרשה פיצוי שיכול להגיע עד 13 מיליון ליש”ט מחברות ההפקה והבעלים של ערוץ 5. גם זה לא התקדם, ולכן התיק עומד בפני הכרעה משפטית.
איך הרעש ברשת נכנס לתמונה
לא כל פרט הוא “משפטי”, אבל הוא חשוב להבנת התמונה. לפני כשבועיים לערך, וונדרפויה ביקשה מהעוקבים שלה באינסטגרם שיפנו אליה אם הם רוצים “לדעת יותר” על ההאשמות. זה משדר שהסיפור מבחינתה לא היה רק פנימי מול הנהלה, אלא משהו שהיא רצתה להרחיב סביבו.
מצד שני, ווקר מציג קו ברור של הכחשה מוחלטת: לדבריו, זה תלוי באופי ובאופי של עדים. בבית הדין, במקום שבו עובדות מתנגשות עם תחושות, העדים הללו יכולים להפוך לגשר או למכשול.
מה הדבר היחיד שבאמת מעניין כאן?
השאלה הגדולה היא לא רק מי צודק. השאלה המוזרה יותר היא למה זה ממשיך להתרחב גם אחרי בדיקה קודמת, וגם אחרי ניסיונות פשרה. כשסיפור כזה מגיע לבית דין לעבודה, זה אומר שהצדדים לא רק חלוקים, אלא שהפער בין הגרסאות נשאר גדול מדי מכדי להישאר מאחורי דלתיים סגורות.
ומכאן כולנו נשארים עם אותו פאזל: מסמכים, עדויות, והכרעה שתאמר מי באמת חוצה קו במקום העבודה ומי רק נלחם על התדמית שלו. ב-20 באפריל נדע אם זה יסתיים בהבהרה או בעוד סיבוב בכותרות.
