תשמעו סיפור שנשמע כמו תחביב חמוד, ואז פתאום נהיה משהו אחר לגמרי: סוניל ג’וזף, גבר בן 57 מהודו, זכה לשיא עולמי של גינס על אוסף ענק של 858 כוסות נייר שונות. לא מדובר באותו דגם שוב ושוב, אלא במבחר גדול של כוסות מכל מיני מקומות. וזה בדיוק הקטע שמסדר את כל הסיפור מחדש: אנשים אוספים, אבל הוא אוסף כמו ארכיון נייד של העולם.
ג’וזף סיפר שהאהבה לאיסוף התחילה עוד בילדות: לא מכוסות נייר, כמובן, אלא מדברים קטנים וזולים. הוא התחיל עם בולים, מטבעות ומדבקות ממחזיקי מפתחות או מדברים דומים. ואז, כמו שקורה לאנשים עם אובססיה טובה, הסקרנות לא נרגעה. היא רק התרחבה.
וכאן זה נהיה מעניין באמת: הוא לא נשאר באוסף אחד. לדבריו, הוא אסף לאורך השנים דברים כמו עטיפות של סכיני גילוח, כרטיסי עלייה למטוס, וגם פריטים תמימים יותר כמו ספלי קפה ושקיות תה. זה נשמע כמו “מה שבא ליד”, אבל כשמסתכלים מקרוב זה דפוס: כל פריט בא ממקום, מרגע, מחוויה. אוסף הופך למפה.
השיא הראשון: כרטיסי טלפון במקום כוסות
לפני השיא עם כוסות הנייר, לג’וזף היה כבר שיא עולמי אחר. ב-2014 הוא זכה להכרה על אוסף של 5,986 כרטיסי טלפון. הוא הסביר שהפוקוס על כרטיסים התחיל עוד ב-1997: בזמן שהיה צעיר הוא מצא בארנק של אחיו, שעבד באותה תקופה בשירות סוחר, כרטיס טלפון מארצות הברית המאוחדות (כלומר מאיחוד האמירויות, עם עיצוב שממש תפס אותו). הרעיון והעיצוב סקרנו אותו, ומפה זה התגלגל.
במשך 15 שנים הוא הרחיב את האוסף עד למצב של מעל 12,000 כרטיסים שמייצגים 245 מדינות. אבל שימו לב לפרט הקטן שכולם מדלגים עליו: למרות שהיו לו אלפי כרטיסים, הוא הגיש 5,986 בלבד לספירה הרשמית כדי לזכות בתואר. אחר כך הקטגוריה התפתחה, והשיא שלו כבר לא נשאר הכי גבוה. ועדיין, הוא לא נשבר. הוא פשוט החליף יעד.
858 כוסות: לא רק הוא, גם כל מי שמסביב
האתגר החדש שלו היה ברור: הכוסות. הפעם הוא הגיע ל-858 כוסות נייר שמגיעות מ-31 מדינות שונות. וזה עוד רגע שבו הסיפור “נשמע לבד”, אבל הוא לא באמת לבד. ג’וזף הדגיש שהצמיחה נדירה כמאמץ של אדם אחד: חברים וקרובים במדינות שונות תורמים פריטים שהם נתקלים בהם. כלומר, האוסף הוא גם רשת אנושית, לא רק קופסה בבית.
עכשיו, אם אתם חושבים שזה נגמר שם, יש טוויסט אחר: הוא כבר הגיש בקשה לשיא עולמי הבא. לפי דבריו, הוא מכוון להאוסף הגדול ביותר של הזמנות לחתונות. כרגע השיא מוחזק על ידי סופיה סאקאלקי מיוון עם 600 הזמנות, וג’וזף רוצה לקחת את זה קדימה.
שאלה אחת שמסקרנת אותי
למה דווקא כוסות נייר? למה לא משהו “יוקרתי” יותר? אולי כי כוסות נייר הן הכי זמניות. הן נזרקות. ולכן, להפוך דבר שנועד להיעלם לאוסף שמנציח, זה סוג של הצהרה. והאמת? זה הופך את התחביב שלו להרבה יותר מסתם איסוף.
