בואו נודה בזה: זה נשמע כמו סצנה מסרט. איש ברוסיה יוצא לדוג, דוב קופץ מאחור, והדבר היחיד שעוצר את ההתקפה הוא צלצול טלפון עם השיר Baby של ג׳סטין ביבר. כן, ממש ככה. ולא, זה לא היה “מזל של פעם” בלבד. היו כאן כמה שכבות של הסבר.
האירוע קרה בשנת 2014, ארבע שנים אחרי שיר הפריצה של ביבר יצא לאוויר. איגור וורוז׳ביצ׳ין, בן 42 באותה תקופה, היה ברפובליקת יאקוטיה שבמזרח רוסיה כשהותקף. לפי התיאור שלו, הדוב התנפל עליו מאחור, כאילו הוא יודע בדיוק איפה לתפוס. הוא התחיל לגרד את פניו של איגור.
ואז הגיעה נקודת המפנה: הטלפון של איגור התחיל לצלצל. במקום צליל רגיל או צפצוף התראה “טכני”, זה ניגן את הרינגטון של Baby. איגור סיפר שהדוב היה “עליו”, ואז כשהשיר התחיל, משהו השתנה. הוא טען שהצליל הפתיע את הדוב, וזה גרם לו לסגת חזרה אל תוך היער.
ברגע שהדוב התרחק, איגור לא נשאר במקום. הוא הזעיק עזרה, ובעזרת דייגים באזור הוא קיבל סיוע. נכון, הוא לא יצא בלי מחיר: הוא סבל חתכים וחבלות בפניו ובחזה. אבל אם שואלים אותי, ההבדל בין פציעה לבין אסון הוא כל הסיפור.
וכאן נכנסת הבדיחה של המשפחה. איגור הסביר שבזמן שמישהו אחר היה בוחר רינגטון “מכובד”, הנכדה שלו דווקא העלתה את Baby לטלפון שלו כבדיחה. כלומר, לא רק שזה היה שיר מוכר. זה היה שיר שהוא בכלל לא אמור היה להיות חלק מהגנה עצמית.
אז הדוב לא אהב ביבר? או שיש פה משהו יותר הגיוני
הדבר המעניין הוא שאפשר לקרוא לזה גימיק, אבל יש גם היגיון פיזיולוגי. מומחים הסבירו בעבר שזעזוע חד או צליל לא צפוי יכולים לעצור דוב רגע לפני שהתקפה מתייצבת במלוא העוצמה. תחשבו על זה כמו “הפרעת פתאום” למסלול התנהגות. צלצול של שיר פופ מוכר הוא בהחלט משהו שלא אמור להיכנס לקטגוריה של רעשי יער רגילים.
ועוד יותר מזה: יש עדויות שמצבים עם רעש מותאם מפחיתים סיכוי להתרחשות של מפגשים. במחקר משנת 1985, למשל, נמצא שלפעמונים יש יתרון בהרתעת דובים. הרעיון הוא פשוט: הפעמונים משמשים מעין אזהרה מוקדמת. אם הדוב יודע שבני אדם מתקרבים, הוא פחות “מופתע” ופחות נוטה לעבור למצב תקיפה.
המחקר תיאר שמטיילים שהשתמשו בפעמונים זכו לעתים קרובות לכך שהדובים התרחקו, בעוד שמי שלא השתמשו באמצעי התרעה חוו יותר מקרים של התקרבות ואף האצה לכיוון בני אדם.
הסוד: לא קסם, אלא אי-צפיות בזמן הנכון
המסקנה שלי פשוטה: לא חייבים לדמיין שדוב “לא סובל ביבר”. מספיק שהצליל הלא צפוי, בזמן הנכון, שובר את רצף ההתקפה. זה גם מסביר למה זה מרגיש כמו נס: כי מבחוץ זה נראה כמו קסם, אבל מבפנים זה משחק של טיימינג, רעש, ותגובה מיידית של החיה.
אגב, התקפות דובים קטלניות הן נדירות יחסית, ובצפון אמריקה מדברים על מספר נמוך מאוד של הרוגים בשנה. ברוסיה, בגלל אוכלוסיית הדובים הגדולים והחומים, ההתמודדות תכופה יותר, והערכות מדברות על כמה התקפות קטלניות בשנה. לכן אירועים כאלה, על אף שהם נדירים, בהחלט קורים.
ובסוף, זו אולי הבשורה הכי “ישראלית” בסיפור: בדיחה קטנה בבית יכולה להפוך לגלגל הצלה. אבל אל תתחילו להתאמן על צלצולי פופ כהגנה. הדוב לא תמיד יחליט להיות מאזין סקרן. לפעמים הוא פשוט ימשיך הלאה.
