יש משהו כמעט קסום בזה שמישהו לוקח מדע, שם אותו על סטרואידים של בדיחה, ואז מצליח לגרום לך לצחוק וגם להרגיש חכם לרגע. זה בדיוק הקטע של Bad Science Jokes: ממים קצרים, קריצות נרדריות, והומור שמטפל במדע כאילו הוא חבר מביך בחבורה.
הפעם אספו כאן 82 ממים מדעיים מצחיקים, כאלה שהם קצת “רע-אבל-טוב” במובן הכי טעים של המילה. לא מדובר רק בצחוקים רנדומליים. יש פה שילוב של ניסוחים חדים, משחקים עם מושגים מוכרים, ולעיתים גם בדיחות שמרגישות כמו מבחן כימיה שעברו עליו יותר מדי פעמים.
וכשאני אומר “כמה אנשים באמת נדבקים לזה”, אז זה לא דיבורים באוויר. בפרופיל האינסטגרם של הפרויקט כבר מצטברים כ-764 אלף עוקבים, ובמקביל גם בדף הפייסבוק יש סביב 276 אלף מעריצים. זה אומר שהפורמט תפס: אנשים לא רק רואים, הם גם מגיבים, מעלים לייקים, וזורקים הערות שממשיכות את הבדיחה קדימה.
איך זה התחיל, ולמה זה לא נגמר?
הסיפור של “Bad Science Jokes” נשמע כמו משהו שיכול להתחיל בכיתה ולהפוך לתופעה אינטרנטית. הפרויקט התחיל כפרויקט טאמבלר של תיכון, והיוזמת הראשית היא Melissa Church. שנה אחר כך, ב-2014, הוא התמקם חזק יותר ברשת דרך אינסטגרם ופייסבוק, ומאז ממשיך למשוך קהל.
הזווית שהכי מעניינת אותי היא לא רק “מדע בממים”. אלא איך המדע כאן מתנהג: הוא לא מוצג כהרצאה. הוא מוצג כמו שפה שניתן לעוות, לקצר, ולהפוך למשהו יומיומי. התוצאה: אנשים שלא לוקחים את עצמם ברצינות יכולים עדיין לקבל “אימון” קטן למוח.
הבדיחות: למה הן עובדות גם אם הן קצת קרינג’?
בוא נדבר רגע על מה שקורה כשאתה רואה מם מדעי. יש סיכוי גבוה שאתה מזהה את המושג, ואז המוח שלך מצפה להסבר הגיוני. אבל כאן מגיע טוויסט: במקום הסבר, אתה מקבל משפט שמסובב את ההיגיון ומחליף אותו בצחוק. זה בדיוק הרגע שבו זה נהיה “רע-אבל-טוב”.
ואפילו התגובות תחת הפוסטים מספרות סיפור: אנשים משחקים עם הכללים. למשל, יש מי שזורק הערות בסגנון “כל עוד זה נכנס לכלל, זה קיים”. אחרים מתייחסים למושגים כמו “חוק הקובייה של האוכל” או אפילו מערכת העצבים. במילים פשוטות: מי שמגיב לא רק צוחק על המם, הוא צוחק על עצמו ועל הדרך שבה הוא מבין מדע.
אז מה לקחת מהדבר הזה?
הבטחה אחת אפשר לתת: אם אתם אוהבים הומור שמחובר למדע, אתם תמצאו פה בדיוק את השילוב הנכון. ואם אתם לא חובבי מדע, עדיין יש סיכוי שתיתפסו כי הבדיחות הן מספיק אנושיות: הן מביכות במידה, חכמות במידה, ובדרך כלל גם קצרות מספיק כדי שלא ירגיש כמו שיעור.
בקיצור: גללו, תצחקו, ותשלחו את הממים לחברים הכי “חכמים מדי” שלכם. כי אם יש משהו שמדבק, זה היכולת לעשות למדענים כאב ראש של חיוך.
