אנדי ברנהאם קיבל היום את “טקס הכתרת” מנהיג הלייבור, ובמקום להיכנס חלק למושב החדש הוא פשוט הטה את הספינה שמאלה. בנאום הראשון שלו הוא האשים את שנות ה-80, ובמיוחד את מרגרט תאצ’ר, ואת הקפיטליזם בכל התחלואים של המדינה. ואז הוא הבטיח: נחזור לעקרונות הישנים. כלומר: יותר הלאמות, יותר שליטה ציבורית, ומלחמה חזיתית במשהו שהוא כינה “ניאו-ליברליזם”, מונח ערטילאי שממש אוהבים בשמאל כשאין מילה אחת שמסבירה הכול.
הקטע המוזר? הוא גם לקח את ההובלה בצורה כמעט קומית: הוא ניצח בתחרות עם מועמד אחד בלבד, באירוע במטה ה-TUC בלונדון. מי שהגיעו היו בעיקר חניכי קבינט פוטנציאליים, כאלה שמסתכלים על כל מחווה שלו כאילו זו כבר מדיניות. ברנהאם מצדו החליף את החולצה השחורה המזוהה איתו בחליפה ועניבה. זה לא סתם סטייל. זה מסמן שהוא רוצה להיראות “שלטוני” לפני שהוא מתחיל למכור את הרעיון הגדול.
בדיוק כאן מתחיל החלק שמדליק נורת אזהרה: הוא הבטיח שהוא יפסיק “ללבוש בגדי טורי” ויחזור ל”לייבור האותנטית” כדי “להכחיד” את רפורם. אבל באותה נשימה הוא דווקא שיבח את קייר סטארמר על השירות שלו למפלגה ולמדינה, למרות שכל מי שהיה בסביבה יודע שיש מאבק מתמשך בתוך הלייבור סביב מי הוביל את מי. כלומר, יש פה משחק כפול: גם להציג קו חדש, גם לא לשרוף גשרים באופן מוגזם.
שאלה: למה דווקא עכשיו, ולמה בלי שאלות?
ברנהאם לא לקח שאלות מהתקשורת אחרי האישור הרשמי שלו. רק אחר כך, בביקור בגרייבזנד, הוא רמז שכל הודעות על תפקידי קבינט יגיעו רק ביום שני, כשייכנס רשמית לתפקיד ראש הממשלה. זו אמירה טקטית, אבל גם רומזת על משהו: אולי הוא עצמו עדיין לא סגור על כל התמונה, או שהוא יודע שהציבור לא יאהב את הפרטים.
הבטחה גדולה על “שירות טיפול לאומי”: מאיפה הכסף?
עוד נקודה שמבקשת בדיקה: הוא התחייב לקדם מערכת טיפול חברתית אוניברסלית. הוא אמר שהוא מוכן להשקיע הרבה “הון פוליטי” ברפורמה הזו, אבל לא פירט איך יממנו אותה. הוא גם טען שהמערכת הנוכחית היא “הגרועה מכל העולמות”. נכון, זה נשמע כמו סיסמה שמרגישה אמת, אבל בעולם של תקציבים זה בדיוק המקום שבו כולם ירצו מספרים, לא רק משפטים יפים.
ברנהאם כן רמז שיש לו ניסיון אישי שמחדד את הנושא: אביו חולה באלצהיימר, והוא תיאר את מה שהצוות נאלץ לעבור. זה נותן עומק אנושי, אבל עדיין לא עונה על השאלה הכי קרה: איך הופכים את זה מתוכנית נאום למציאות בלי להקפיץ עלויות בשמיים.
המהלך הפוליטי מתנגש עם המציאות בסקרים
במקביל, הלייבור נמצאת כבר כמעט 18 חודשים מאחורי רפורם בסקרים. לכן ברור למה הוא צריך “באסט” עכשיו. ועדיין, סקר אחד מצא לראשונה שהמפלגות כמעט צמודות. זה לא רק חדשות טובות ללייבור. זה גם מייצר לחץ פנימי: אם ההבטחות לא יתורגמו לצעדים, הקהל יכול להתאכזב מהר.
ומה עם קנצלר? אין תשובה, ויש שמועות
הציבור רוצה לדעת מי יהיה הקנצלר, והפוליטיקאים פחות אוהבים לענות. ברנהאם אמר שהוא עדיין מסכם החלטות ויודיע ביום שני. אבל בתוך הלייבור יש רעש: רבים לא רוצים ש“אדום-אד” מיליבנד יקבל את המשרד הגדול. מצד שני, יש גם מי שכועסים על כל מי שלא מיליבנד, כי מבחינתם זה “סימן” לכיוון שמאלי יותר.
הדבר הכי מסקרן: הוא מודה שיש כשל, אבל לא מבהיר איך מתקנים
ברנהאם טען שהמדינה עשתה “שורת טעויות” בשנות ה-80: כוח פוליטי מרכזי, כוח כלכלי שהופרט, והעברת השליטה בנושאים חיוניים כמו דיור, מים, אנרגיה ותחבורה. ואז הוא שאל: אם מקומות מקומיים לא שולטים אפילו על שירות אוטובוסים, איך הם יחברו אנשים להזדמנויות ויהפכו את החיים שלהם לטובים יותר?
זו ביקורת חדה. אבל שוב, השאלה היא מה התוכנית. כי בינתיים הוא בעיקר מצייר קו אידיאולוגי ומבטיח לחזור לעבר. ולפעמים, כשמבטיחים לחזור לשנות ה-70, צריך לשאול: האם באמת חוזרים לתוצאות, או רק לנרטיב?
בימים הקרובים נראה אם ברנהאם יצליח להפוך את הסיסמאות למהלכים, או שה“כתר” יהיה רק כותרת, בזמן שהתקציב והקבינט יכתיבו את המציאות.
