תארו לכם שאתם באמצע טיול משפחתי באחד ההרים הגבוהים בסקוטלנד, ואז פתאום הכלב שלכם מתחיל לאבד שליטה ברגליים האחוריות. זה בדיוק מה שקרה ללברדור בן 5 בשם טוקיו, רגע אחרי שהמשפחה יצאה לדרך ליד הפסגה של בן נוויס.
הסיפור מתחיל טוב, כמו הרבה סיפורים של אנשים שמרגישים “עוד קצת ואנחנו בפסגה”. רק שאז, בערך שעה לפני שהם היו אמורים להגיע למעלה, טוקיו נהיה ממש חלש, במיוחד באזור האחורי. כריסטינה בלומה תיארה שבשלב הראשון היא ניסתה לשים את זה בהיגיון של מטיילים: אולי מדובר בבעיה בגב, משהו שקשור למאמץ של העלייה, אולי דיסק שזז.
אבל אז זה כבר לא נשאר “פציעת טיפוס”. הכלב החל להירדם בין רגעים, כאילו הוא מתנתק, חוזר ומתרחק. בלומה סיפרה שהיא עמדה שם על ההר וחושבת שזה הסוף. לא דרמה הוליוודית, אלא רגע אמיתי שבו את מבינה שהגוף של הכלב לא משחק לפי הכללים.
המשפחה ניסתה להוריד את טוקיו במצב של 53 קילו של חיים, אבל מזג האוויר עשה להם חיים קשים: גשמים כבדים הקשו מאוד על הנשיאה ועל היציאה מהשטח. ואז הגיע החלק שמציל סיפורים: הם קראו לצוות חילוץ הררי מקומי, והפעם זה הסתדר להם בול כי היו באזור מתנדבים של צוות Lochaber Mountain Rescue Team, שהתעסקו כבר קודם במקרה אחר.
טוקיו חולץ כשהוא מובא במשטח אלונקה, ואז בלומה לקחה אותו לווטרינרים ב-Crown Vets בפורט וויליאם. שם כבר התחיל החקירה האמיתית: בדיקות דם, בדיקות קליניות, וכנראה גם הרבה אינסטינקט. הכלב הציג ממש את מכלול התסמינים שקשורים לחשיפה לקנאביס.
ומה היה הרמז שהפיל את הספק? כשמדדו לטוקיו חום, הוא שחרר גזים והריח היה חד, כמו קנאביס ממש. בלומה אמרה שזה היה כל כך ברור עד שזה הרגיש כמו לעמוד ליד מישהו שמעשן. וזה אולי החלק הכי “ביזאר” בסיפור: לפעמים לא צריך מצלמה, לא צריך טביעות אצבע. מספיק ריח שמכריח את המציאות לדבר.
הווטרינרים הסבירו שטוקיו כנראה אכל משהו שהיה על השביל. ההשערה המרכזית: תוצר אכיל של קנאביס שהושאר בטעות, או לחלופין חומר אנושי מהשארה לא מסודרת של משתמש קנאביס. כך או כך, מבחינת הכלב זה היה “סיבוב” אחד יותר מדי.
ואז מגיע החלק הטוב באמת: טוקיו הצליח לחזור הביתה כבר ביום שאחרי, ובמצב הרבה יותר טוב. בלומה סיפרה שהוא חזר לזנב שמח, כזה שמוכן להמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום. יום קודם הוא כמעט לא היה עצמו, יום אחרי קשה היה לנחש שהסיפור הזה התחיל עם פחד על פסגה.
השאלה המטרידה: איך זה קורה בכלל על שביל?
הסיפור הזה מכריח לשאול שאלה שאנשים נוטים לדלג עליה בטיולים: מה בדיוק מסתובב בשטח מאחורי “הטבע היפה”? כי גם אם אתם לא רואים שום דבר חריג, הכלב שלכם כן. והוא לא מבדיל בין “שביל” לבין “אסון קטן” עד שכבר מאוחר.
הלקח הקטן לטיול הבא
אם יש לכם כלב, במיוחד בטיולים בהרים, שווה להחזיק אותו קרוב, לא לתת לו ללקט דברים מהרצפה, ולהבין שכל שינוי התנהגות יכול להיות דחוף יותר ממה שנדמה. לפעמים הצלה מגיעה בזמן. ולפעמים היא מגיעה בגלל ריח אחד שמכריע את כל התמונה.
