יש סיפורים שבהם הכול נשמע כמו טעות אנוש. אבל יש גם סיפורים שבהם הטעות הופכת לתעלומה שנמשכת שנים, עד שבדיקת DNA עושה סדר. קייל ביילין וג'רמי מוריסון הם בדיוק הדוגמה הזאת: שני בנים שנולדו באותו יום בצפון דקוטה, נשלחו הביתה למשפחות הלא נכונות, וגילו את זה רק אחרי 36 שנים.
ב-26 בינואר 1988 נולדו השניים במרכז רפואי בגרפטון. שני התינוקות היחידים שנרשמו באותו בית חולים באותו יום לכאורה הפכו לשני גורלות מקבילים. ואז הגיע הרגע הכי לא צפוי בסיפור: אחד מהם עבר בדיקת DNA לפני כשנתיים, וממש שם, באפליקציה של העתיד, התברר שההורים שגידלו אותו אינם ההורים הביולוגיים.
מוריסון תיאר משהו שרבים היו מתייחסים אליו כסתם תחושת בטן. הוא תמיד הרגיש שהוא לא ממש משתלב במשפחה שבה גדל. “לא היה אף אחד במשפחה שלי שנראה כמוני”, הוא אמר. הוא היה הבלונדיני הבולט בין קרובי משפחה עם שיער חום. זה נשמע כמו פרטים קטנים, אבל בסיפורים כאלה הפרטים הקטנים הם בדרך כלל הרמז היחיד שנותר.
וכאן מגיע החלק שמדליק נורה: לפי מה שמתואר, דודתו סיפקה DNA, וביילין זוהה כאחיין שלה. כלומר, התמונה התבררה לא רק ברמת “לא אתם”, אלא ברמת “אתם כן קשורים”. השינוי הזה פירק שנים של ודאות משפחתית, והפך את העבר למשהו שצריך להסביר מחדש.
מה בית החולים עשה, ומה הוא טוען שלא עשה
כשהסיפור הפך לתביעה, זה כבר לא היה רק עניין אישי. משפחות אמריקאיות הגישו תביעה נגד Christian Unity Hospital Corporation, שמפעילה את המרכז הרפואי שבו נטען שההחלפה התרחשה.
הטענה פשוטה, אבל כבדה: בית החולים שלח כל אחד מהבנים לבית עם ההורים הביולוגיים של השני. התובעים דורשים פיצוי של יותר מ-50 אלף דולר, וביקשו משפט בפני חבר מושבעים. גם בית החולים, מצדו, רוצה חבר מושבעים, אבל עם טוויסט קלאסי של מערכת משפט: הוא טוען שאם בכלל נגרם נזק, ייתכן שלא הוא זה שאחראי.
הגנה נוספת נשמעת כמו תירוץ שיכול להיות גם בעייתי וגם הגיוני: חלוף הזמן. בבית החולים טוענים שהתיקים הרפואיים ורישומי כוח האדם מאותה תקופה כבר לא קיימים, ושבגלל כמעט ארבעה עשורים קשה מאוד להגיע לראיות. זה לא רק עניין טכני. זה בדיוק המקום שבו האמת נחלשת, והבלתי נודע מקבל יותר מקום.
השאלה שאף אחד לא שואל בקול רם
החלק המסקרן באמת הוא לא רק מי החליף את מי. זה למה זה נשאר סגור כל כך הרבה זמן. שני הגברים כבר פגשו את האחים הביולוגיים, אבל עדיין לא ברור אם הם בכלל היו אמורים להרגיש שמשהו לא מסתדר. כששני אנשים נולדים אותו יום, זה כמעט תמיד יושב על תהליך. ובתהליך יש נקודות כשל. השאלה היא איזה נקודות כשל נעלמו יחד עם הרשומות.
בית החולים מצהיר שהוא מכיר בהשפעה העמוקה של הגילוי על שני הגברים ומשפחותיהם. אבל הוא גם טוען שלא מצא ראיות לתמוך בכך שצוות הלידה או בית החולים אחראים למה שקרה. במילים אחרות: יש כאב גדול, יש בדיקת DNA, אבל אין מסמכים שיכולים להכריע את מי שצריך להאשים.
ובינתיים, המשפט עוד לא אמר את המילה האחרונה. כי כשזה מגיע ללידה של פעם אחת בחיים, 36 שנה זה המון זמן. אבל גם הרבה מדי זמן כדי לוותר על תשובות.
