שלוש דמויות עלו על סיפור שנשמע בהתחלה כמו עוד כותרת על מהגרים בבריטניה. אבל כשמתעמקים בפרטים של המקרה בחוף בברייטון, מבינים שזה משהו אחר לגמרי: אלימות מתוכננת, ניצול של חוסר אונים, וזלזול מוחלט באנושיות. היום שלושת הנאשמים הורשעו ונגזרו עליהם עונשים מצטברים שמעמידים את המקרה כולו במקום הכי אפל של מערכת המשפט.
השלושה, מה שנקרא בבריטניה ״מהגרים מסירות קטנות״, הורשעו באונס קבוצתי של אישה מקומית בשנות ה-30 לחייה, כשהיא הייתה מחוסרת הכרה. לפי בית המשפט, מדובר היה בתקיפה טורפת ואכזרית, שבה הנאשמים התייחסו לקורבן כאילו היא אובייקט, לא אדם. העונש: עד 27 שנים לכל אחד, ובסך הכול נגזרו עליהם 60 שנות מאסר במצטבר (בהתאם לשילוב העונשים והתקופות הנוספות).
מי היו הנאשמים ומה בדיוק קרה?
בין הנאשמים: קארין אל-דנאזורט (מצרים), איברהים אלשאפה (מצרים), ועמוד ההגנה של התיק כולו: עבדולה אחמדי (איראן). בית המשפט תיאר את התנהגותם כ״טורפת, אכזרית ומזלזלת״, ובמיוחד את האופן שבו הם ניסו להרחיק את עצמם מהמעשים לאורך המשפט: הכחשות, מסכת שקרים, והטלת אשמה על גורמים שונים, כולל משטרה, מתורגמנים ועורכי דין.
הקורבן, אישה מקומית שהפרטים האישיים שלה חסויים, סיפרה מאחורי מסך במהלך הדיון. היא תיארה כיצד החיים שלה נשברו באותו לילה. בקול שנשבר מעט היא אמרה: הם הרסו לי את החיים, הם פגעו בי בכל דרך. היא הוסיפה משהו שגורם לבטן להתכווץ: גם אחרי שטיפה ואינסוף ניסיונות להתנקות, היא עדיין מרגישה מלוכלכת. ועוד משפט אחד שחוזר כמו הד: לפעמים היא לא מצליחה להפסיק לחשוב על הצחוק שלהם, ועל תחושת ההשפלה של הגוף שנפגע.
איך נגזרו העונשים בפועל?
אלשאפה ואחמדי, שניהם בני 26, קיבלו כל אחד עונש של 21 שנות מאסר על שתי עבירות אונס. אל-דנאזורט קיבל עונש חמור במיוחד גם הוא, אבל מה שמייחד אותו הוא העובדה שהוא לא הורשע בתקיפה פיזית ישירה כמו האחרים. הוא צולם בזמן התקיפה, ונגזרו עליו 18 שנים וחצי. בנוסף לכל זה, נקבעו גם תקופות רישיון ממושך של עוד שש שנים לכל אחד אחרי שחרור ממאסר.
בית המשפט ציין שהנאשמים צפויים להיות זמינים לשחרור אחרי שהם ירצו שני שלישים מהעונש, ושבקשות המקלט שלהם נדחו. לגבי גירוש: השופטת אמרה שזה כעת עניין של משרד הפנים.
הסיבה שהמקרה הזה לא ״סתם״: סרטונים, מלגלוג וזלזול
כאן נכנסת הזווית שמבדילה בין תקיפה מינית רגילה לבין משהו שמרגיש כמו טקס. בתיק הובא כי השלושה צילמו את עצמם ואף התכוננו במלון של משרד הפנים בהורשם שהותם. אחר כך הם יצאו לברייטון, ביקרו ברים ומועדונים, וחיפשו נשים למטרות מיניות.
מהרגע שהקורבן נותקה מחברותיה, העניינים התגלגלו מהר. שתי דמויות ניגשו אליה ברחוב בשעות הבוקר המוקדמות, ובתוך דקות ספורות מצלמות אבטחה תיעדו אותם מובילים אותה לכיוון ירידה לחוף. בהמשך היא הובלה מאחורי מבנה של תחנת פיקוח חופים. כשהיא מתנדנדת בין ערות למחוסרות הכרה, אחמדי ואלשאפה ביצעו את האונס. אל-דנאזורט הצטרף, צילם בטלפון, וצחק תוך כדי שהוא חוזר שוב ושוב על כינויים משפילים כלפי הקורבן.
האם הייתה היסטוריה פלילית?
כן, וזה עוד חלק שמקשה לנשום: אל-דנאזורט כבר הורשע ברצח במדינת המוצא שלו ב-2022. הוא נמלט לאירופה, וחצה את התעלה לבריטניה בצורה לא חוקית ב-2024. רק לאחר מכן, כך עלה בהליך, הרשויות התמודדו עם המידע, כאשר זה הופיע בבקשת המקלט שלו. בית המשפט גם ציין שהאימות של הפרטים לא היה פשוט.
הכחשות מול המציאות
כולם הכחישו אונס. אל-דנאזורט אף טען בפני חבר המושבעים שהוא למעשה מנסה ״לעזור״ לקורבן באמצעות צילום, כאילו הסרטון הוא הוכחת צדק. אבל בית המשפט לא קנה את זה: לא הייתה כאן עצירה, לא הייתה כאן התערבות, והטענה ״אונס זה סקס״ לא מתיישבת עם שום הגיון אנושי או משפטי.
כששומעים את הנרטיב כולו, מבינים למה העונש כבד כל כך: לא רק המעשה עצמו, אלא גם האופן שבו הוא בוצע, תועד ונעטף בהשפלה. ובסוף, גם המשפט הזה משאיר שאלה בלתי נוחה: איך אנשים מסוגלים להפוך קורבן לשעשוע, ולצאת מהאירוע כאילו מדובר ב״לילה״ ולא בפשע שמחק חיים שלמים?
