תארו לעצמכם מצב שבו אתם פותחים ספר ילדים, רק כדי לגלות שמשפט אחד בו נשמע לכם כמו משהו שאף ילד לא צריך לספוג. זה בדיוק מה שקרה לאמא לילדה בת חמש: אחרי שהבת חזרה מהלימודים עם ספר, האמא טענה שיש בו מסר “מזיק”, שלדבריה לא מתאים לקריאה בגיל הזה. ואז הגיע החלק הדרמטי: הספר הוחזר לבית הספר, ובתגובה הוא הוסר מהשימוש בכיתות.
הספר המדובר נקרא “Queen Aneena’s Feast” והוא מאת ג’וליה דונלדסון. דונלדסון היא אחת הכותבות הבריטיות הכי מוכרות לילדים, בין היתר בזכות The Gruffalo, Stick Man וRoom on the Broom. כאן, העלילה עוקבת אחרי חבורת מלכות שמכונסת יחד לארוחה: כל אחת בוחרת מה לאכול, ויש גם שורה שחזרה שוב ושוב בדיון הציבורי.
המשפט שעשה רעש גדול מדי
האמא התעכבה במיוחד על שורת הטקסט שבה נאמר, בין היתר: “Queen Teeny Weeny did not eat” כלומר: מלכה טינייה-טינייה לא אוכלת. ומה שמסביב לזה גרם לה לחשוד, זה המשך הסיפור, שבו כשמציעים לה דברים שונים היא מסרבת שוב ושוב.
בשלב הזה, נוצר מהלך מאוד ברור: האמא לא נתנה לבת “לגמור לבד” את הקריאה. היא המשיכה לקרוא את הספר בעצמה כדי להבין לעומק מה המסר שמתחבא מתחת לשפה הפשוטה והחרוזית.
על מה באמת הוויכוח: אכילה בררנית או שיעור פונטיקה?
לפי התיאור שלה, בעמודים הבאים מציעים למלכה טינייה-טינייה ירקות וג’לי, והיא מסרבת לשניהם. כשהמלכות האחרות שואלות מה היא רוצה לאכול, היא עונה: “One leaf. One green leaf.” כלומר: עלה אחד. עלה ירוק אחד. אחרי שהיא אוכלת את העלה הירוק, היא ממשיכה לסרב למתוקים ולתה, ואז הולכת הביתה לצחצוח שיניים.
כאן נכנס הוויכוח הגדול: האם זו פשוט אגדה חרוזית שמטרתה לעזור לילדים לתרגל צלילים באנגלית, או שמא יש כאן מסר בעייתי על אוכל שמוביל לעיוות תפיסתי?
האמא אמרה שהיא לא טוענת שהבת שלה תפתח הפרעת אכילה רק בגלל ספר אחד. אבל היא כן טענה שמשהו “נבנה” מצירוף של חשיפות חוזרות למדיה שמציגה אכילה בצורה מסוימת. במילים אחרות: גם אם זה נראה קטן, זה יכול להיות עוד לבנה בקיר.
ומה אמרו המגיבים? לא כולם השתכנעו
ברשת היו אנשים שתמכו באמא והסכימו שהרעיון של אכילת “עלה ירוק בלבד” עלול להיות שיעור בעייתי לילדה. אחרים שאלו: מה בכלל העלילה מלמדת, והאם באמת מדובר בבעיה או במשהו שיצא מפרופורציה.
כמה תגובות טענו שהאמא לא הבינה את המטרה. הטענה המרכזית הייתה שספרי הפונטיקה נועדו בעיקר לתרגול צלילים, ושאין כאן ניסיון “לשדר” מערכת ערכים. היו גם מי שלעגו לזה ואמרו: “זה לא עמוק כמו שחושבים”.
בפועל: הספר הוחזר או עבר עדכון
מה שיותר מעניין מוויכוח תיאורטי הוא התוצאה בשטח: נטען שהספר עבר הוצאה מהמחזור בכיתות או הדפסה מחדש כך שהסיפור השנוי במחלוקת הוסר. הספר פורסם לראשונה בשנת 2006 כחלק מסדרת פונטיקה מבית Oxford Reading Tree, והוא שימש בבתי ספר בבריטניה כדי לתרגל בין השאר את צליל ה“ee”.
ובכל זאת, השאלה שנשארת תלויה באוויר היא לא רק “מה היה כתוב”. אלא למה דווקא משפט כזה הצליח לגרום לאנשים להרים גבה, ומדוע הוויכוח על ספרי ילדים לא נגמר אף פעם.
אז מה אתם הייתם עושים?
אם הייתם ההורים: הייתם מעבירים לילד את הספר הלאה עם הסבר, או סוגרים אותו מיידית? כי בעולם שבו כל תוכן יכול להיתפס כמשהו אחר, השאלה הכי מסקרנת היא: מי קובע מה “מזיק” ולמי יש את הזכות להחליט עבור הילד.
